אישור חוק החרם | יש"ע זה כאן

הדיון וההצבעה בכנסת נשאו את כל הסימנים המאפיינים את בית המחוקקים: ראש ממשלה שתמך בהעלאת החוק אך ברח מהצבעה; מפלגת שלטון, הליכוד, שבמקום לבסס את מעמדה כמפלגה מרכז אחראית, גולשת יותר ויותר במדרון הימין הקיצוני; אופוזיציה רופסת ונטולת רוח קרב, שעשתה את מה שנדרש ממנה על פי הפרוטוקול, אך לא טיפה יותר (מה הפלא, כאשר כמה מחברי סיעת האופוזיציה הראשית, "קדימה", נמנו עם מגישי החוק המקורי שהיה גרוע פי כמה מהחוק המתוקן?); עריצות הרוב שאינו מתבייש פעם אחר פעם, להשתמש בכוחו הפרלמנטרי על מנת להשיג הישגים קצרי טווח ומפוקפקים, ולעזאזל העולם; ועליבותם של כמה מנבחרי העם כמו ח"כ אברהם מיכאלי מש"ס, ממלא מקומו של יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, שאמר בנאום הסיכום שלו: "כל דבר זה זכות בדמוקרטיה? כל דבר זה זכות להביע דעות?"

נתניהו לא רצה את החוק הזה והוא אינו גאה בו. הוא מבין שזהו חוק מיותר, שמחדד את הקיטוב בעם ומועיל רק לשניים: היוזם, יו"ר סיעת הליכוד והקואליציה, זאב אלקין, והמתנחלים, ששוב הוכיחו שביכולתם לתזז את הכנסת כרצונם, כמו בובה על חוט. שליחיו של נתניהו יצאו ובאו מלשכתו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ביממות האחרונות, ובפיהם תחינה: "אנא, הורד את החוק הזה, למעננו". ריבלין, שנמנע אמש בהפגנתיות מלתמוך בחוק, בהצבעה אותה הוא ניהל, סירב להיות הגוי של שבת של לשכת ראש הממשלה. נתניהו עמד בפני הברירה: להיות ראש ממשלה של כל העם, גם של השמאל, או לרצות את אלקין. ההכרעה התקבלה שלשום בשעת לילה, לאחר הזיגזג הבלתי נמנע: בחצות נתניהו היה נגד, חצי שעה אחר כך הוא היה בעד. כך הוא שילם עוד מס ל"בייס" שלו, לבסיס התמיכה הפוליטי, הלוא הוא הימין.

ודווקא בחוגי הימין התרוצצה אתמול השמועה הבאה: נתניהו החליט לא לסכל את החוק של אלקין משום שהוא מתכוון בימים הקרובים, בלחצה הכבד של הקהילה הבינלאומית, להודיע על תמיכה במתווה אובמה למשא ומתן עם הפלסטינים. על פי השמועה הקונספירטיבית, נתניהו החליט לזרוק לימין ליטרת בשר, בדמותו של חוק החרם, על מנת לרכך את הביקורת נגדו אם וכאשר יודיע על חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים. הזוי? מופרך? כנראה, אבל בקרב המתנחלים, הסיפור הזה התפשט אתמול כאש בשדה קוצים. שום חרם לא היה עוצר אותו.