רוכלי השנאה

בנימין נתניהו איננו אידיוט. ראש הממשלה יודע בוודאי שהתמונות של שוטרים, הגוררים אזרחים שבאו למחות נגד כיבוש וסגר, אינן מחזקות את מעמדה של ישראל כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". אין ספק שנתניהו מבין, כי הסחר-מכר בעצמות יבשות של מחבלים אינו תורם לשיקום שרידי האמון בין ישראל לפלסטינים. מותר להניח, כי הוא ער לכך שעימות גלוי עם נשיא ארה"ב מזיק לאינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. הדעת נותנת, שהמומחה לאמריקה הביא בחשבון, שסירובו לפגוש את המשלחת של חברי קונגרס אמריקאים תומכי ארגון השלום ג'יי-סטריט, אינו מציג אותו כמנהיג נאור. נתניהו יודע מה הוא עושה. זה בדיוק מה שהוא רוצה.

פעם הכל היה יותר פשוט: המחבלים המתאבדים של החמאס זרעו אימה והימין קצר שנאה. הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת הבריח ספינת נשק והימין הבריח את הבוחרים מהשמאל. כשאמהות אינן חוששות לשלוח את הילדים להתרוצץ בקניון, קשה יותר לטפח את המשטמה. כשהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מעביר החלטה במוסדות הפתח, לאמץ את הנוסחה שהציע הנשיא ברק אובמה לחידוש המשא ומתן, צריך לקושש מקורות חדשים לשנאה. רוח של פיוס עם הערבים ותמיכה בינלאומית, עלולים, חלילה, להכניס למוחו של הבוחר את הרעיון שאדמות "יהודה ושומרון" הן "שטחים כבושים". הוא עוד עלול לחשוב שיש היגיון בהקפאת הבנייה בהתנחלויות במהלך הדיונים על גורל הגדה ומזרח ירושלים.

המשט והמטס, העימות עם הרשות הפלסטינית, המשבר עם אובמה, הכסח עם השמאל - כולם עושים לנתניהו את העבודה. "צריך לשבור להם את העצמות", אמר אחד המרואיינים לכתב הרדיו שדיווח מנתב"ג על קבלת הפנים לפעילי השלום, סליחה - "מפגינים פרו-פלסטינים" ("פרובוקטורים", בלשונם של כתבים מצטיינים). טוקבקיסט הציע "לקשור ולהרדים אותם ואז ניתן להעבירם כמטען של בעלי חיים", ונוסע בנתב"ג שלח את פעילי השלום "שיילכו להפגין בסוריה".

הקמפיין המתוזמר בדבר הדה-לגיטימציה, שעושים הפלסטינים ותומכיהם בעולם "לעצם קיומה של מדינת ישראל", הופך באחת את מבקריה של הממשלה הימנית ביותר שמשלה בישראל לשונאי ישראל. על כוח אנחנו מגיבים ביותר כוח. על שנאה מגיבים אצלנו ביותר שנאה. למי אכפת שעבאס חוזר ומודיע בפומבי שהוא מכיר במדינת ישראל בגבולות 67', כמדינתו של העם הישראלי? למה לשלם את המחיר בעבור גלעד שליט, אם הסבל הנורא של החייל השבוי וההתעללות האכזרית של החמאס בבני משפחתו מבטיחים אספקה שוטפת של שנאת ערבים? למי אכפת שקבוצה נכבדה של יוצאי מערכת הביטחון קוראת לבצע לאלתר אל עסקת שליט? אילו התרסקות מעמדה של ישראל בעולם היתה לנגד עיניו, נתניהו לא היה מפקיד את יחסי החוץ של ישראל בידי האיש שראוי יותר מכל לתואר שר החוצפה. ראש הממשלה הפך את התמיכה הגוברת בעולם במדינה פלסטינית לנכס פוליטי. הממשלה עשתה את הביקורת מבית נגדה לכמעט בגידה במדינה בזמן מלחמה: "שקט! יורים בנו".

הדה-לגיטימציה של מתנגדי הכיבוש והעוול ושנאת השמאל מחלחלים עד לאחרון השוטרים. הפעילים הישראלים של "סולידריות", שמפגינים בעקשנות בשייח' ג'ראח ובסילוואן, פעילי "שוברים שתיקה" ומתנדבות "מחסום ווטש" מספרים על אלימות מילולית בוטה ולעתים גם אלימות פיסית שאנשי כוחות הביטחון נוקטים נגדם.

כדי לשמן את גלגלי השנאה נתניהו ודובריו מסתייעים בפרסומי שנאה בצד הפלסטיני, שמזכירים את "תורת המלך" ואת עלוני פרשת השבוע המופצים בבתי הכנסת. כדי להתמודד עם התופעה, הודיע עבאס לממשל האמריקאי על נכונותו לחדש לאלתר את פעולתה של הוועדה המשותפת למניעת הסתה, ואף העביר מסרים ישירים על כך ללשכת ראש הממשלה. אבל נתניהו מעדיף למכור שנאת גויים. הוא יודע שלישראלים חמים ונעים בבונקר, העיקר שזה כולל קוטג' בזול.