הבוקר התבשרנו שהסיור הראשון בחברון בחסות משרד החינוך ובליוויו של כבוד השר גדעון סער התקיים אתמול, יצאו לסיור תלמידי בית הספר על שם ברנקו וייס בבית שמש.

מה שכתוב פה התפרסם בטור הדעות של YENT למחרת ההצעה והוא תקף עוד יותר היום . .את הטור כתבה דר’ תמר גולן ז"ל . ( מיכל ואני הוספנו את חתימתנו ) ואני מעלה אותו פה לזכרה.

אנו, חברות הקבוצה הדרומית ב"מחסום ווטש", מברכות על הצעתו של כבוד שר החינוך של ישראל, מר גדעון סער, לערוך ביקורי תלמידים בעיר חברון ובמערת המכפלה כדי להעמיק את הידע וההיכרות עם מקומות חשובים אלה וההיסטוריה שלהם.

הכל מסכימים על צדקת העקרון הקובע כי יש לאפשר גישה חופשית לכל אדם לכל מקום, וכי זו היא זכות אנושית בסיסית.

לכן, אנו גם מוכנות להדריך שם, בהתנדבות, את המבקרים – ילדים כבוגרים, נשים כגברים, יהודים כמוסלמים, נוצרים ובני כל האמונות האחרות.

אף כי איננו מתגוררות בחברון דרך קבע, אנחנו מכירות את השטח היטב, וזאת בזכות הנסיעות שלנו לשם, ארבע פעמים בשבוע, מזה שבע שנים.

"עיר האבות" היא, אכן, עיר בעלת היסטוריה ארוכה, ובתנ"ך שלנו היא מוזכרת פעמים רבות, החל מספר בראשית. באתר של JEWISH VIRTUAL LIBRARY המוקדש לעיר "חברון", שלא לדבר על ערכים רבים אחרים בשפות רבות, אותם ניתן למצוא באינטרנט, מדווח כי אוכלוסית חברון מונה 130.000 מוסלמים, למעלה מ-500 יהודים ו-3 נוצרים. 6000 אנשים נוספים מתגוררים בקרית ארבע החדשה.

עוד מספרת לנו "הספריה היהודית הוירטואלית" כי חברון היא העיר השנייה בקדושתה ליהדות, אחרי ירושלים, ובמקום הרביעי בקדושה לאיסלם. "מערת המכפלה" נקראת על ידי המוסלמים "חראם אל איברהים" על שם אברהם אבינו.

כאשר מבקרים ב"מערת המכפלה", חובה לא רק לסייר בחלק היהודי של המערה, המטופח והמרוצף מחדש, אלא גם להיכנס אליה מהצד המוסלמי, אליו הגישה נוחה הרבה פחות.

כאשר מספרים על "פרעות חברון" ביהודי חברון, משנת 1929, חובה להזכיר גם את היהודים שניצלו בידי שכניהם המוסלמים. באותה דרך שבה אי אפשר שלא להזכיר את הטבח של הד"ר ברוך גולדשטיין בעשרות מתפללים מוסלמים במערה, בפברואר 1994, ואת המתתו לאחר המעשה בידי המתפללים הניצולים.

במקביל לביקור בישיבת "שבי חברון" המודרנית והבנויה לתפארת שליד רחוב ה"שוהאדה", יש להתאמץ ולטפס בשביל המדרגות העקלקל המוביל לבית הספר הוותיק והיוקרתי , בית הספר קורדובה", היחיד בחברון בו לומדים יחד נערים ונערות מוסלמים

רחוב ה"שוהאדה" השומם, על החנויות הסגורות והחלונות המרושתים שלו, האסורים לנסיעת כלי רכב פלשתינאים ומותרים רק למכוניות של יהודים, הוא, ללא ספק מקום שחשוב להראותו למבקרים – תלמידים ובוגרים, יהודים ומוסלמים כאחת.

הרחוב הזה, בו מצויות עמדות של צה"ל בכל פינה, בהן ילדים מוסלמים עוברים בדיקה קפדנית של תיקי התלמיד שלהם, בעוד הילדים היהודים מוסעים לבתי הספר באוטובוסים ממוגנים, הוא השיעור הטוב ביותר בהוראת האבסורד ששמו חברון.

אם יש מקום בארץ, בו ניתן לראות את עוצמת העימות המתמשך "ביננו" ובינם" – זו היא העיר חברון.

אין ספק כי ביקור בעיר שסועה זו הוא חובה – ותקווה כי אולי מכאן יבוא הרצון לשינוי, לסובלנות הדדית, ולשלום בין הצדדים.

הלוואי. אינשאללה