ריח רע מהשטחים

 בשעה שלעפרה מכשירים בדיעבד מתקן טיהור מי שופכין, שנבנה על אדמות פרטיות פלסטיניות, לא מאשרים לפלסטינים בניית מתקן לטיהור מים על אדמתם, ליד באר שמימיו מורעלים מהשפכים של אחת ההתנחלויות הגדולות. באר זו עשוייה לספק מי שתייה לשלושה כפרים באזור סלפית, הצמאים למים, אך להם אין הפריווילגיה לבנות ללא רישיון ולקבל על כך הכשר בדיעבד. הם פלסטינים. 

השפכים והמזבלות של ההתנחלויות אינם מטרידים את מדינת ישראל, כל עוד הם מזהמים ומרעילים סביבה פלסטינית. בסיורים שחברותי ואני עושות, מתגלים לעינינו מראות קשים, בכמה אזורים. 

מן הראוי שהשר לאיכות הסביבה יתעניין ויחקור את הנושא לפני שיאשים את הפלסטינים בזיהום ובאי טיפול בשפכים, ולפני שידרוש להקפיא את העבודות להקמת העיר הפלסטינית רוואבי, שלטענתו "המשך בנייתה חושף את הציבור ושטחים נרחבים באיו"ש ובתחומי מדינת ישראל לסכנת זיהום נרחב".  

מה שניתן ללמוד מהסיפור הזה הוא שהמדינה מטהרת ומרעילה בדין: היהודים יטוהרו והפלסטינים יורעלו. ומהי תשובת בית המשפט העליון לעתירה נגד הקמת מתקן טיהור שפכים בהתנחלות עפרה - "למרות העובדה שהבנייה אכן נעשתה שלא על פי דין ועל קרקע פרטית, ולמרות הפגמים שנפלו - בעקבות הכספים הרבים שהושקעו בבניית המכון, הרי שאין ברירה אלא להשאיר את המכון ולהסב אותו למכון אזורי שישרת גם את היישובים הפלסטינים הסמוכים". 

על דרך פעולה זו הגיבה הנשיאה ביניש בעבר: "הטכניקה הזאת הפכה להיות טקטיקה מקובלת". כמי שרואָה את המציאות

 העגומה הזאת, אין לי אלא לקבול ולקבל את דברי נציג העותרים עו"ד מיכאל ספרד, שאמר בתום הדיון: "בתיק הזה התגלה שיתוף פעולה עברייני בין המתנחלים והמדינה".

 ואם יֵיאָמֶר לי: בכל זאת גם הפלסטינים ייהנו מהמתקן בעופרה, על זאת אשיב: מן הראוי ללמד מכביש 443 שנסלל בנימוק שהוא ישרת גם את הפלסטינים, ולמעשה עד היום הוא אינו עומד לשרותם כפי שציפו. כך כנראה יקרה עם מתקן הטיהור של עפרה. הוא ישַמש רק את המתנחלים, לתפארת מדינת ישראל.

 דליה גולומב, חברת מחסום watch