שמאלנית גאה

שלום, קוראים לי אילנית ואני שמאלנית. אני שמאלנית במדינה שבה להיות שמאלני בימים אלה שקול ללהיות בוגד במקרה הרע או סתם טרחן יפה נפש במקרה הטוב. אני שמאלנית במדינה שבה שר החוץ מעלה הצעה, שאף נדונה ברצינות, להקים ועדות חקירה נגד ארגונים שמאלניים. אני שמאלנית במדינה שבה חיילי צה"ל נכנסים לבית פלשתיני, הורגים את אבי המשפחה בן ה־66 בעודו ישן במיטתו, ואז אומרים "סליחה, טעות", ואיש לא חושב שזה מטורף, איש לא מוחה.

אני שמאלנית במדינה שבה זה הולך ונעשה מפחיד מיום ליום להודות שאתה שמאלני. אני שמאלנית במדינה שעוברת יום אחרי יום תהליך של הקצנה בלאומנות, בשנאה לכל מי שאינו חושב כמוך, בחוסר הסובלנות של תושביה. אני שמאלנית במדינה שבה להיות שמאלני הוא דבר לא לגיטימי, ומי יודע, אולי בקרוב זה גם לא יהיה חוקי.

*   *   *

ולא, אני לא עוכרת ישראל. אני לא רואה רק צד אחד של הסכסוך ולא חושבת שהם "הטובים" ואנחנו "הרעים". ולא, אני לא יפת נפש (אף כי אין לי מושג למה צירוף המילים "נפש יפה" הפך להיות ביטוי גנאי במקומותינו), ואני יודעת שלעיתים במלחמה נעשים דברים איומים בלית ברירה.

וכן, אני כן כואבת את חטיפתו של גלעד שליט, את המרגמות שנורות על תושבי שדרות ואת מותם של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל. ותתפלאו, אני ציונית בכל רמ"ח אבריי. כן, אדון ליברמן, יש שמאלנים שהם ציונים, היית מאמין?

אבל הגיע הזמן לצייר את הקו בחול. הגיע הזמן שאתם - הפטריוטים בעיני עצמם, אלה שלוקחים לעצמם את הזכות להחליט מה מותר ומה אסור להגיד פה - תבינו: להיות ציוני ולהיות יהודי פטריוט אין משמעו שאתה צריך להסכים עם כל דבר שהמדינה הזו עושה.

יותר מכך, להעביר ביקורת על הממשלה ועל הצבא זו זכותו הלגיטימית ואף חובתו של כל אדם שאוהב את מדינתו וחרד לדמוקרטיה שבה הוא חי.

מותר לי לחשוב שצריך לעשות פשרה טריטוריאלית במדינת ישראל ולהחזיר שטחים תמורת שלום. אפילו מותר לי לחשוב שאפשר לעשות פשרה בירושלים.

ומותר לי לחשוב שלהרוג פלשתינים חפים מפשע בטעות זה דבר נורא. מותר לי להיחרד מזה. מותר לי לפקפק בגרסאות של דובר צה"ל (האומנם הצעירה מבילעין מתה בגלל טיפול רפואי לא נאות? תרשו לי לפקפק בזה).

רק במדינות הכי מפחידות בהיסטוריה של העולם הזה אסור היה לערער על שום החלטה של הממשלה ושל הצבא (ולא, אני לא מרמזת חס וחלילה על גרמניה הנאצית, מספיק ללכת לצ'ילה של פינושה).

*   *   *

כן, אני שמאלנית, ונמאס לי להתבייש בזה. נמאס לי שגורמים לי להרגיש שזו טרחנות לשמה לדבר על פוליטיקה בימים אלה ("עוד פעם את מתחילה?", "די, את מעייפת", "לדבר על המצב בשטחים זה הכי ניינטיז"), נמאס לי שגורמים לי להרגיש כמו אנוסה שנאלצת להחביא את דעותיה הלא פופולריות, נמאס לי לראות את כל הסטטוסים "הפטריוטיים" המתלהמים בפייסבוק ולא להגיב עליהם, כי למי יש כוח להתחיל עם זה.

אז שלום, אני אילנית ואני שמאלנית. אפילו שמאלנית גאה. תחיו עם זה.