משמרות המהפיכה בכנסת | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

משמרות המהפיכה בכנסת

משמרות המהפיכה בכנסת

ראשון, 9 ינואר, 2011
source: 
הארץ Online
author: 
צבי בראל

 

נניח שתקום לה ועדת חקירה פרלמנטרית, שתחטט בניירותיהם של ארגוני זכויות אדם כדי לאתר את זהות תורמיהם - עבודה שממילא רשם העמותות רשאי לעשות בכל רגע - ונניח שהיא תחשוף שמי מהם קיבלו לאורך זמן תרומות נאות מהחמאס, חיזבאללה, איראן ו"הנתיב הזוהר". אז מה? על איזו עבירה בדיוק אפשר יהיה לשופטן?
עמותות בישראל אינן מוגבלות בכל הנוגע למקור קבלת תרומות. עליהן לנהל ספרים ולדווח על כל תרומה מ"ישות מדינית זרה", שעולה על 20 אלף דולר, ולהצהיר על מטרתה. חוקית יכול מחמוד אחמדינג'אד לתרום מיליון דולר לעמותת "תנו לחיות לחיות", כדי לבנות מקלטים אטומיים לחתולי רחוב. העמותה תעמוד לדין על מגע עם מדינת אויב, אבל לא על עצם קבלת התרומה. אפשר יהיה גם להעמיד לדין את העמותה אם תעשה שימוש בכסף למטרות שאינן כלולות בתקנונה; למשל, אם תחליט להשתמש בתרומה האיראנית לקניית קרקע בגדה בעבור מתנחלים. זה הפרדוקס בחוק הישראלי.
אבל לא שמירת החוק מעניינת את משמרות המהפיכה הדמו-קטטורית בכנסת. לו היו בריוני החוק חרדים באמת מפני "השתלטות עוינת" של מדינות וגופים זרים על השיח הציבורי בישראל, או ממי שרוצים למרוח את שמה הרע של ישראל על קירות העולם, הם היו יכולים לאמץ את חוק העמותות המצרי, הקובע ש"אין לקבל תרומות מגורמים זרים, בין אם הם מצריים או לא, ללא אישור השר הממונה". מצרים איננה הולכת סחור סחור. כל זר הוא חשוד, במיוחד אם הוא מבקש לעודד את המאבק על זכויות האזרח, וכמו בישראל, כל אגודה לזכויות אדם היא גורם עוין, שכל מטרתו להוכיח שהמדינה כשלה. בירדן החוק נוקשה עוד יותר, ומחייב את העמותות לקבל אישור מן "הממשלה" לקבלת תרומה זרה ולא רק מן השר הממונה.
אבל ישראל איננה ירדן או מצרים, ובוודאי שהיא איננה לבנון, שבה אין כלל איסור על קבלת תרומות זרות. היא גרועה מהן. הכנסת איננה רוצה להיראות כמו פרלמנטים במדינות ערב, אבל היא אינה רוצה לוותר על הסמכות לנהוג כמותם. לפעול כאילו קיים חוק נגד קבלת תרומות מזרים בלי שתטרח לחוקק אותו ולהתבזות. היא בסך הכל רוצה "לחקור", כלומר להדביק תג של חשוד על אותן עמותות בלי שתצטרך להתדיין אתן בבית משפט. להפשיט את מכנסיהן בפומבי, לערוך עליהן חיפוש ולשחררן עד החיפוש הבא. בינתיים תוכל הוועדה המכובדת גם לשגר מכתבים לתורמים ולהזהיר אותם, כי העמותה הפלונית, שלה הם תורמים במשך שנים, נמצאת תחת חקירה. היא חשודה. ומי ירצה לתרום לעמותה בחקירה?
והחשודים, כצפוי, הם "החשודים הרגילים": המוקד להגנת הפרט, יש דין, עיר עמים, במקום, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עדאלה, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, רופאים למען זכויות אדם, גישה, מוסווא, מחסום ווטש והמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית. כולם, כידוע, פוגעים בשמה הטוב של ישראל.
גם כאן החוק המצרי היה יכול לסייע. "פגיעה בתדמיתה של מצרים בעולם" היא עבירה פלילית במצרים, שעליה נשפט והורשע הסוציולוג ופעיל זכויות האדם פרופ' סעד א-דין איברהים. חוקים דומים מגינים על תדמיתן של עוד מדינות באזור, וכפרלמנט של מדינה שהולכת ומשתלבת היטב במזרח התיכון תיטיב הכנסת לעשות אם תאמץ גם את החוק הזה ותיישם אותו על כל אזרחי המדינה. שהרי גם אזרחים פרטיים, ולא רק עמותות, מסוגלים להרוס את תדמיתה הזכה של ישראל.
ואפשר לנסות עוד פתרון פשוט. תחוקק הכנסת חוק תקצוב עמותות, שיממן את מלוא פעילותן ויאסור קבלת תרומה מכל גוף זר. באמצעותו תפקח הכנסת על הוצאת הכספים ותקבע את מטרות העמותות. הממשלה תממן את "לתת" ואת "רופאים ללא גבולות" ותרשום את הצ'קים לעדאלה. כולם יהיו כבולים לעטיניה, ורק היא תוכל להכתיב את תוכנה והרכבה של החברה האזרחית בישראל. פתרון מופרך? לא דמוקרטי? אבל בכך הרי התמחתה הכנסת הזאת.