כהן, תפסיק לשלוח להורים מיילים על הכיבוש" | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

כהן, תפסיק לשלוח להורים מיילים על הכיבוש"

כהן, תפסיק לשלוח להורים מיילים על הכיבוש"

ראשון, 28 נובמבר, 2010
source: 
ynet
author: 
מירב שלמה-מלמד

 

 יורם לוינשטיין Vs רם כהן: התכתבות קשה וחילופי דברים חסרי תקדים בין מנהל בית הספר למשחק יורם לוינשטיין לבין רם כהן, מנהל תיכון עירוני א' בתל אביב. הרקע: הודעות דואר אלקטרוני ששלח כהן אל הורי תלמידיו.

 כהן, שעמדותיו נגד הכיבוש פורסמו בהרחבה בשנה האחרונה, נוהג לשלוח להורים, בתפוצה רחבה, את הטורים שהוא כותב לכלי תקשורת שונים, בהם נפרסת משנתו הפוליטית, וכן הצעות להצטרף אליו לסיורים בשטחים כדי ללמוד על התמודדות הפלסטינים עם הכיבוש.

 בדוא"ל ששלח בשבוע שעבר שלח כהן מייל נוסף. גם הפעם הזמין את ההורים לסיור. "לקחתי על עצמי", כתב, "לארגן קבוצת לומדים שתהיה מעוניינת בהיכרות עם הנושא מקרוב. את ההדרכה תעשינה נשות מחסום ווטש, ומניסיוני, ההדרכה והלמידה פשוט מרתקות. חשוב מאוד שניחשף לדברים מקרוב, בבחינת 'דע מה שתשיב'".

 לוינשטיין, שבתו לומדת בתיכון, סבר כי כהן הגדיש את הסאה והשיב לו: "ביקשתי כבר כמה פעמים להפסיק לשלוח לי מיילים פוליטיים. זה בעייתי שאתה משתמש בדוא"ל של הורי התלמידים כדי לקדם את דעותיך".

 כהן התנצל לפני לוינשטיין, מחק את כתובת המייל שלו מרשימת התפוצה, ועל הדרך בחר לעקוץ אותו. "בהזדמנות זו", כתב, "אני מאחל לך שבוע טוב ומקווה שתלמידיך בתיאטרון לא יצטרפו למחאת האמנים נגד אריאל, שהרי אסור לה, לאמנות, לערב עניינים פוליטיים, אלא עליה להישאר נקייה ואסתטית ולגעת רק בעניינים שברומו של עולם ולא בצו השעה. אני מקווה שתעלו מחזות ציוניים, מיישרי קו, ושתזכו בתקציבים רבים לקיים את בית הספר למשחק הנפלא שאתה עומד בראשו".

 לוינשטיין רתח. "אינני זקוק לאיחוליך ולא לציניות שלך", ענה לכהן. "אמשיך לטפח דור של שחקנים מהמובילים בארץ — אל תשכח שחלקם הם בוגריך! — ולטפח את שכונת התקווה, שאני רואה עצמי חלק בלתי נפרד ממנה. לא מקובל

 

 עליי שהנך משתמש ברשימת המיילים של ההורים בבית ספרך על מנת להפיץ את דעותיך, בין אם אני מסכים איתן או לא. כמנהל בית הספר למשחק אני מקבל תקציבים מעיריית תל אביב ומהממשלה, כמו שבית ספרך מקבל. אל תשכח זאת!".

 "אני חולק כמובן על דעתך באופן מהותי", השיב לו כהן. "על כך תוכל לקרוא בדברים שפרסמתי ברבים. על פועלך ועבודתך החינוכית החשובה בשכונת התקווה אני מלא הערכה, ומוקיר מאוד את מיקומו של בית הספר דווקא במקום שזקוק מאוד לסטודנטים ולמורים שיבקרו, יעבדו וישתלבו בקהילה. ניפרד כידידים".

 לוינשטיין חתם את הסאגה: "תודה על האימייל, ומבטיח לקרוא את דבריך. חבל לי שתלמידי בית ספרך מדירים רגליהם מבית ספרי, לא צופים בהצגות בית הספר ואינם עדים לפועלו בשכונת התקווה בימי תיאטרון. אשמח לראות גם אותך מגיע להצגות, כמובן".

 לוינשטיין, תפסת קריזה.

 "כמנהל בית הספר למשחק, ובהיותי דמות ציבורית, אני מייצג תלמידים ומורים בעלי קשת נרחבת של דעות. איני רשאי להפעיל את סמכותי כמנהל כדי להשפיע ולהפיץ את דעותיי האישיות. את דעותיי הפוליטיות אביע באופן אישי בלבד. זה מה שטענתי לפני רם".

 רם, שטח אש.

 "אכן פניתי למר לוינשטיין שישתתף בסיור היכרות בגדה המערבית. מדובר בסיור לימודי לצורך התרשמות, ואיש אינו נדרש להתחייב לעמדה פוליטית. תלונתו כי הפנייה פוליטית מגוחכת בעיניי. הרי כל החלטה שאנו עושים בחיים היא פוליטית.

"השכבות החלשות, שאליהן מכוון מר לוינשטיין בפעולתו החברתית בשכונת התקווה, הן הראשונות שנפגעות מהכיבוש וממפעל ההתנחלויות, השותה מתקציבי מדינת ישראל".