חד גדיא

בעוד ימים אחדים נסב כולנו לסדר פסח וזה הזמן לשאול - מה נשתנה? אני השתניתי לי השנה.

למדתי כי בין להיות קורבן לבין להיות תוקפן המרחק הוא פסע.

השנה למדתי שהאמירה 'שתי מדינות לשני עמים' יוחסה עד 1993 לשמאל ה"הזוי" בלבד, וכיום זו נהוגה גם על שפתותיהם של מנהיגי הימין, חדשות לבקרים. מה הדבר מלמד? אולי כי זה המבטיח שירושלים תהיה שלנו לנצח נצחים מן הסתם גם יחלק אותה, שהרי דין נצרים היה גם הוא בעבר כדין תל אביב. 

למדתי שבבית אבא גדלתי על המימרה שערבים מבינים רק כוח. מסתבר שגם אנחנו כאלה. ושכולם מבינים רק כוח, ומי שבוחר לדבר בכוח מייצר בהכרח תיבת תהודה גדולה מלאת כוח.

למדתי שיש 'חיים של אחרים' המתחילים באשמורת שנייה של לילה, לחוצים במנהרת המחסומים להשיג עבודה ולשבור שבר לביתם. למדתי על מקרים בהן משאיות אטומות מבריחות עשרות שב"חים באישון לילה לצורך השגת מזון לביתם.

למדתי על נשים יהודיות, צדיקות באמת, עומדות נושכות-שפתיים שם באותן שעות ממש, גם על מנת להבטיח שאישה הנזקקת לטיפול במחלקה המטולוגית לא תסב על עקבותיה ותוחזר לביתה, רק כי נפלה טעות בספרה בתעודת הזהות שלה.

למדתי שכדי להיות מנהל ראוי עליי להימדד באחוזי גיוס גבוהים, שאם לא כן – ואף על פי ש-85% מתלמידיי משרתים שרות מלא בצבא - יתנוסס שמי בגאון על גבי טבלאות הרייטינג, כמנהל בית הספר למשתמטים. נראה שלעולם לא אקבל בונוס על הצלחה בגיוס תלמידים ליחידות קרביות.

בצער למדתי שחבריי מתבדלים ממני רק משום שהחלטתי לצאת מהארון הפוליטי ולהיכנס למרחב המוסרי, שבו אין גמגום ואין כחל ושרק. מי שמבקש כל הזמן לומר לי שגם הערבים אשמים אינו טועה, אולם מדוע שלא יבטיח שנהיה אנו צודקים?

למדתי השנה שיש יהודים המבקשים את נכסי הנפקדים היהודים בירושלים לפני 1948, ושאינם מבינים כי דרישה זו טומנת בחובה, ובצדק, את הפוטנציאל לדרישה נגדית זהה. ושם במעיין המריבה בשיח' ג'ראח, למדתי שגם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח יכול בהחלט לבלות לילה בבית מעצר, כמו בחשוכות שבמדינות העולם.

ועוד למדתי על 'תג מחיר' יהודי: זה שכולנו עומדים למולו, ובשתיקה, מאפשרים לחבורת פשיסטים ערלי-לב לפגוע בשכניהם הערבים החפים מכל פשע, רק משום שאכפנו חוק ביישובם שלהם. ואותם פוגעים פשיסטים לא מהססים לפגוע גם בחיילים השומרים עליהם ובטח יפגעו גם בכמותי בבוא היום.

והחשוב ביותר: למדתי ש'אני שותק משמע אני מסכים'. על כן אני מדבר ולא אחדל לדבר ולספר. גם כשחברי כנסת המביישים את הדמוקרטיה הישראלית מבקשים להעמיד אותי – מנהל בית ספר תיכון בתל אביב – לדין פלילי, רק משום שהעזתי לומר לתלמידיי להתנגד בכל דרך חוקית לכיבוש. כיבוש שפעם יסתיים ואז אני אהיה זה שיתבע אותם לדין חברתי.

אל שולחן הפסח השנה אביא בפני ילדיי את סיפור חד גדיא במילותיה של חווה אלברשטיין. ואגן בנחישות על מוסר ההשכל:

ובכל הלילות בכל הלילות

שאלתי רק ארבע קושיות

הלילה הזה יש לי עוד שאלה

עד מתי יימשך מעגל האימה

רודף הוא נרדף מכה הוא מוכה

עד מתי ייגמר הטירוף הזה

ומה השתנה לך מה השתנה?

אני השתניתי לי השנה

הייתי פעם כבש וגדי שליו

היום אני נמר וזאב טורף

הייתי כבר יונה והייתי צבי

היום איני יודעת מי אני.

• רם כהן הוא מחנך ומנהל תיכון עירוני א' בתל אביב