כך מרוויחים מהכיבוש

"מי מרוויח מהכיבוש", פרויקט המחקר של קואליציית נשים לשלום, פירסם השבוע דוח הסוקר את מעורבותם של הבנקים הישראלים בכלכלת הכיבוש. לכאורה אין פשוט מזה, ברור כי כל הפעילות הכלכלית הקשורה לכיבוש מגובה בשירותים ובתמיכה של בנקים. אך כדי לתמוך באקטיביזם כלכלי אין די בקביעה כללית שכזו. קמפיינים המתמקדים בפעולות מול חברות ובמשיכת השקעות זקוקים לנתונים קונקרטיים לגבי הפעילות העסקית הספציפית של חברות, נתונים המגובים בתיעוד מפורט. לשם כך, הפרויקט בדק את סוגי השירותים הפיננסיים שהבנקים מספקים לפרטים, לחברות ולגופים – מידע שדרכו אפשר להראות שהבנקים אינם רק שותפים פאסיביים לפעילות הכלכלית הישראלית בשטחים, אלא נוטלים בה חלק אקטיבי ומיודעים היטב לגבי טיבה.

להורדת הדוח המלא מאתר "מי מרוויח מהכיבוש"

המחקר שלנו העלה שישה תחומים של פעילות כלכלית שבהם יש לבנקים מעורבות מובהקת ומפורשת:

1. סניפים בשטחים

התחום הראשון, והברור ביותר הוא ההפעלה של סניפי בנקים בשטחים. המחקר שלנו הראה שלכל הבנקים המסחריים המרכזיים בישראל יש סניפים בהתנחלויות או בשכונות המזרחיות של ירושלים, אם באופן ישיר ואם על ידי בנקים שבשליטתם. כך, לדוגמה, לבנק לאומי יש סניפים במעלה אדומים, קרית ארבע ואורנית, ובשכונות פסגת זאב, גילה ורמת אשכול בירושלים. לבנק דיסקונט יש סניף במעלה אדומים ובשכונת רמת אשכול, ולמרכנתיל דיסקונט יש סניף בביתר עילית. למזרחי טפחות יש סניפים בהתנחלויות קרני שומרון, אלון שבות וקדומים, ולחברות הבת של הבנק הבינלאומי – בנק אוצר החייל ובנק פועלי אגודת ישראל – יש סניפים באריאל (בנק אוצר החייל) ובביתר עילית ומודיעין עילית (פועלי אגודת ישראל). מעניין לציין שבנק הפועלים, שלו יש חשיפה בינלאומית רבה יחסית, יש סניפים רק בשכונות במזרח ירושלים וסניף ברמת הגולן, אך אין לו סניפים בהתנחלויות שנמצאות באזורים שלא סופחו למדינת ישראל. ההפעלה של הסניפים בשטחים היא חלק מהתשתית של השירותים שחברות נותנות לתושבי ההתנחלויות, והיא גם תומכת בהתנחלויות עצמן על ידי תשלומי שכירות ומיסים לרשות המקומית.

סניף בנק פועלי אגודת ישראל מקבוצת הבינלאומי במודיעין עילית. צילום: מי מרוויח מהכיבוש

2. משכנתאות לקוני דירות בהתנחלויות

התחום השני בו עוסק הדוח הוא מתן משכנתאות פרטיות ליחידים ולזוגות שקונים יחידות דיור בשטחים. כל הבנקים הישראלים למשכנתאות נותנים משכנתאות לצרכי קניית דירה או בית בשטחים; רובם גם מפרסמים את עצמם בשלטי ענק בפרויקטי בנייה חדשים בשטחים, ומעודדים רוכשי דירות פוטנציאליים לפנות אליהם לקבלת המשכנתאות "בתנאים מועדפים". כמו בכל משכנתה, בשטר המשכון של המשכנתאות האלה מצוין הנכס בהתנחלות כנכס הממושכן לצרכי קבלת ההלוואה, כאשר הנכס הזה גם מהווה את העירבון לקבלת התשלומים על ידי הבנק.

3. ליווי של פרויקטי בנייה

הבנקים גם מספקים מימון לקבלנים ולחברות הבנייה שבונות בהתנחלויות באמצעות הלוואות והסכמי ליווי. הסכמי הליווי, שמאז הקריסה של חברת חפציבה הודק הפיקוח עליהם, הופכים את הבנק המלווה לשותף פעיל בפרויקט הבנייה. הבנקים מפקחים על תהליך הבנייה, מכתיבים לחברות הבנייה את התנאים שבהם הן יכולות להתקדם משלב לשלב ומספקים את הערובה הכלכלית לקונים. במקרה שהחברה נתקלת בקשיים לסיים את הפרויקט, הבנק הופך למעשה לבעלים של הנכס שבבנייה. מלבד הבנק הבינלאומי, מצאנו שכל הבנקים ישראלים הגדולים מלווים פרויקטי בנייה בשטחים.

4. הלוואות לעסקים בשטחים

באופן כללי, בנקים מספקים הלוואות ושאר שירותים כלכליים לעסקים הפועלים בשטחים, אך כדי להראות שהבנקים מיודעים לגבי הפעילות העסקית שנעשית בעזרתם חיפשנו חברות שכל הפעילות העסקית שלהם היא בשטחים או שהיא קשורה לשטחים בצורה מובהקת, ומקרים שבהם נכס של החברה שנמצא בהתנחלות משמש כעירבון להלוואה. גם כאן מצאנו מסמכים המוכיחים שהבנקים הגדולים כולם אינם נמנעים ממתן הלוואות מסוג זה, אם ישירות או אם באמצעות הבנקים שבשליטתם. בנק הפועלים ובנק לאומי, לדוגמה, הם המממנים של חברת סיטיפס – הבונה את הרכבת הקלה בירושלים, שמחברת את שכונות מזרח העיר עם מרכז העיר. גם חברות כמו עוגיות עבדי וטופ חממות, שהמפעלים שלהם נמצאים בהתנחלויות, מקבלים מימון ושאר שירותים פיננסים מהבנקים.

5. הלוואות להתנחלויות ולרשויות מקומיות בשטחים

על מנת לתפקד, הרשויות המקומיות של ההתנחלויות זקוקות לשירותים הפיננסיים של הבנקים. הן זקוקות לניהול חשבונות בנק, לשירותי העברת כספים ולקבלת הלוואות. באמצעות ההלוואות שהבנקים מספקים לשלטון המקומי בשטחים, הרשויות מפתחות ומרחיבות את ההתנחלויות ואת השירותים שניתנים בהם: מוקמים מבני ציבור, נבנות תשתיות ומשולמות המשכורות של עובדי הרשויות. לרוב, הרשויות מספקות את ההכנסות שלהם ממסים ומהממשלה כערבויות להחזרת ההלוואות, וכך הבנקים הופכים לבעלי אינטרס כלכלי בהמשך הקיום והפיתוח של ההתנחלויות. מלבד בנק ירושלים, גם כאן מצאנו שכל הבנקים המסחריים המרכזיים בישראל מספקים את השירותים האלה להתנחלויות.

6. המשק המוניטרי הפלסטיני כשוק שבוי עבור בנקים ישראלים

מכיוון שלפי הסכמי פאריס אין הרשות הפלסטינית יכולה להפעיל מטבע עצמאי, ומכיוון שהמשק הפלסטיני כולו כפוף בדרכים שונות למשק הישראלי, השקל הוא המטבע ששולט בשוק הפלסטיני. לבנקים הפלסטינים אין גישה ישירה לשירותי הסליקה של השקל ולשם כך הם צריכים לקנות שירותי סליקה מבנקים ישראלים. שני בנקים מספקים לפלסטינים את השירותים האלה: בנק פועלים ובנק דיסקונט. בשביל השירותים האלה נאלצים הבנקים הפלסטינים להפקיד ערבויות גבוהות, שאינן צוברות ריבית עבור בעליהם, ולשלם עמלות יקרות. כמו כן, הבנקים הישראלים מגבילים את סכומי ההעברות, דבר שמייקר עוד יותר את התהליך ומעמיס על הבנקים הפלסטינים סיכונים פיננסיים נוספים. בריאיון שערכנו עם בכיר ברשות המוניטרית הפלסטינית, הוא טען בפנינו כי החוזים שהבנקים הישראלים מכתיבים לאלה הפלסטינים דומים יותר לחוזים בין בנק ללקוח גדול ולא להסכמים בין בנקים. הסכמים אלה הופכים את השקל להרבה יותר יקר עבור הפלסטינים בשטחים לעומת עלותו בישראל. כמו כן, בסוף 2008 הודיעו פועלים ודיסקונט כי הם משעים את ההסכמים שלהם עם הבנקים בעזה באופן חד צדדי, דבר שזרז את הקריסה של המערכת הפיננסית ברצועה באופן ניכר. השליטה של השקל במשק הפלסטיני גם מכפיפה את המשק הזה כולו למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית החריפה של בנק ישראל מבלי שיש לגורמים בתוך המערכת הזאת גישה דמוקרטית אל ההחלטות האלה או אפשרות להשפיע עליהן.

לסיכום, המעורבות העמוקה של המערכת הבנקאית הישראלית כולה בשליטה הישראלית בשטחים ובכלכלה של ההתנחלויות מצביעה על חוסר היכולת להפריד בין מה שקורה "שם", בשטחים הכבושים, לבין מה שקורה "כאן", בישראל. מבחינה כלכלית, ההבחנה הזו הפכה למעשה לחסרת משמעות – גם אם בעבר היה ניתן לעשות אותה, זה שני עשורים שהקו הירוק הולך ונמחק מבחינה כלכלית. הבנקים הם הדוגמה המובהקת ביותר לכך, אך ניתן לראות זאת גם בתחומים אחרים, בין אם מדובר בספקי השירותים המרכזיים (חשמל, מים, תקשורת ותשתיות אחרות), רשתות קמעוניות או כמעט כל סקטור כלכלי אחר. ההתמקדות בבנקים גם מראה לנו שכפעילים ישראלים שרוצים להפעיל לחץ על חברות ישראליות בסוגיות שנוגעות לכיבוש, אנחנו צריכים לחשוב מעבר לחרם, שהרי כמי שגרים כאן אנחנו לא יכולים להחרים את כל הבנקים, את כל ספקי הסלולר, את כל רשתות השיווק וכו'. לכן עלינו לחשוב על דרכים אחרות, מורכבות יותר, של אקטיביזם כלכלי.

הכותבת היא רכזת מחקר בפרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" של קואליציית נשים לשלום.