אמנים סיירו בגדה המערבית: "זה צבא של רשעים"

השחקנים עודד קוטלר ואמנון מסקין והבמאים רם לוי ועתי ציטרון הצטרפו לסיור השבועי שעורכות נשות "מחסום ווטש" בשטחים. בין ביקור במועצת הכפר ג'יוסי לבין פלאפל בשלושה שקלים בפאתי שכם, הם חזו ב"עוולות הכיבוש". "לא ידענו כמה זה נורא, החיילים מסתכלים על הפלסטינים כמו ג'וקים", אמר מסקין. עוברים מחתימה על עצומות לשטח: אמנים ויוצרים - ביניהם כאלה שהודיעו שלא יופיעו באריאל - סיירו היום (ו') בגדה המערבית, על מנת לבחון בעצמם את "עוולות הכיבוש". השחקנים עודד קוטלר ואמנון מסקין והבמאים רם לוי ועתי ציטרון, הצטרפו לסיור השבועי שעורכות נשות "מחסום ווטש" בשטחים.

האמנים ביקרו בכפרים סמוך לקלקיליה ושכם, סיירו באלקנה ועברו סמוך לאריאל, ושוחחו עם פלסטינים. בשיחה עם ynet הם מתחו ביקורת קשה על מדיניות הכיבוש. "ידעתי על הדברים האלה, אבל לא ידעתי עד כמה הם נוראים", אמר מסקין, "הדברים הקטנים האלה, כמו המעבר לנכים במחסום שנותר נעול כי לא מצאו את המפתח, והדרישות ההפוכות של החיילים שאחד אומר לפלסטיני לשבת ואחר לעמוד. אני כבר לא מדבר על שריפות עצי הזית. אין לי ספק שיש יד מכוונת מלמעלה לדברים האלה".

"אין ספק שיש יד מכוונת מלמעלה". הסיור בגדה (צילום: עידו ארז)

מסקין מטיל ספק בטענה שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. "החיילים לא מבינים עד כמה ההתנהגות שלהם בהמית, הם מסתכלים על הפלסטינים כמו חפצים, כאילו הם ג'וקים. זה צבא של רשעים".

"מתבייש בעם שלי" 

השחקן עודד קוטלר הזכיר את עצומת אריאל שעוררה מחלוקת עזה. "היום הזה מוכיח שחותמי העצומה צדקו שבעתיים. אני לא מסכים עם השחקנים שחזרו בהם, אבל מבין אותם כי הם חרדו לפרנסתם. גם מנהלי תיאטראות שמרו על עמדה שוויצרית. אין פה בשטחים מפקדי מוסר שיסתכלו על החיילים ויגידו להם שמה שהם עושים זה לא מוסרי. הם מחזיקים את כל האוכלוסיה הפלסטינית כחשודה בטרור. איך אפשר לבוא לאריאל ולגרום לאנשים שם לבלות וליהנות, כשהביוב של העיר הזו נשפך למטעי הזיתים של הכפר הסמוך?".

הבמאי עתי ציטרון הוסיף: "ראיתי אנשים שלמרות שמתעללים בהם ללא הרף כדי להשפיל אותם, מקבלים קבוצות בסבלנות אין קץ. אני מתמלא בושה שאני חלק מהכוח שמשפיל אותם, אני מתבייש בעם שלי".

"גדר שמולידה רק הרים של שנאה" (צילום: עידו ארז)

מאזוז קדומי, סגן ראש מועצת הכפר ג'יוס שאירח בבניין המועצה את עשרות הישראלים, מחה על פשיטות ליליות של חיילים, שמעירות משנתם קשישים וצעירים, רק כדי להביא לתושב אחד צו זימון לשב"כ. נעים, תושב הכפר שכוחות הביטחון מונעים את כניסתו לישראל, סיפר: "מגיל 16 עבדתי בישראל, בניתי חצי מישראל, והיום אפילו לאדמות שלי אני לא יכול להתקרב, בגלל הגדר הזו שמולידה רק הרים של שנאה. אנחנו שותים מים מורעלים שעוברים דרך המזבלה של ההתנחלויות. איזה מין חיים אלה?".

בארגון נשות מחסום ווטש סיפרו כי כיום ישנם כ-200 אלף פלסטינים שכניסתם אסורה לישראל על-ידי השב"כ. זכאריה זאדה, פעיל זכויות אדם מהכפר ג'ית שליד שכם, התריע מפני התגברות תקיפות המתנחלים, מול אוזלת היד של הצבא והמשטרה: "המאחזים פה הם מפעל של אלימות. רק לפני שבוע הציתו לנו כ-2,000 עצי זית. יש פה כביש ראשי שאני נוסע בו רק בשבתות כי אני מפחד שיתקפו אותי".

ציור על קיר מועצת הכפר ג'יוסי (צילום: עידו ארז)

דליה גולומב, שהנחתה את הסיור, אמרה: "יש כאן מובלעות שלמות של אדמות פלסטיניות שבעליהן גרים

מעבר לגדר, וגם החלטות בג"ץ שגרמו להזזתה, הותירו רבים ללא גישה ישירה לאדמות שלהם. אם הם מאחרים בחמש דקות להגיע בשעה בה המחסום נפתח, אז הם מוגדרים כשוהים בלתי חוקיים. כל בוקר, אלפים עוברים את התופת של המתנה דחוסה במחסום".

בסוף הסיור, בפאתי שכם, הישראלים נהנו מפלאפל בשלושה שקלים למנה ומכנאפה ובקלוואות, לצד שמני זית שמכרו הפלסטינים ב-45 שקל לליטר וחצי. למרות פוסטרים שראינו, הקוראים להחרים מוצרים ישראליים, בדוכן הפלאפל היה ניתן להשיג גם בקבוק תפוזינה. "שני העמים הם קורבן למנהיגים שלהם", סיכם עומאר, בעל משתלה מקלקיליה, שהגדר חוצה את אדמותיו. "לא כל החיילים אותו דבר, בחלקם התאהבנו, אבל המציאות היא קשה. רק לפני שנתיים חגגנו במשתלה מסיבת יום הולדת לחבר יהודי שלי מפתח תקווה, בימי מלחמת עזה. אם אנחנו יכולים לחיות בשלום, אז למה המנהיגים לא מסוגלים לזה?".