שב"חית | באיחור של 15 שנה, הפלסטינים דורשים חופש תנועה

בחודש האחרון הופצו שקרים שלמים אחרים, שקל היה לזהותם מיד: "גורשו לעזה 20, שאלון שב"כ חולק בבתיהם של ארבעה, עשרות נמצאים באוהל המגורשים בעזה". לפני חודש פורסם דבר קיומו של צו צבאי מס' 1650 למניעת הסתננות לגדה (תיקון מס' 2). בשפה מעורפלת עד כדי חשד הוא מרחיב את ההגדרה "מסתנן" ומחילה על כל מי שנמצא בגדה בלא היתר מהמפקד הצבאי ולכן אחת דינו - גירוש. הפרסום הוליד חרושת שמועות, שהוסיפה בהלה ואי ודאות בעיקר בקרב פלסטינים, שהכתובת הרשומה בתעודת הזהות שלהם היא עזה.

הרבה לפני הצו, רבים ידעו שהרשויות הישראליות - צבא, מינהל אזרחי והמשטרה - מגדירות אותם כשוהים בלתי חוקיים. רבים גם ביקשו במשך השנים לשנות את המען הרשום בתעודת הזהות - וגילו שישראל מונעת זאת. במקרה אחד נדרשה התערבותו של שר צרפתי בכיר מאוד מאוד, שהכיר את הפלסטינית הנשואה זה שנים ליליד הגדה ובגדה היא חיה ועובדת, ובכל זאת כתובתה נותרה "עזה". השר ביקש ממי שביקש והכתובת שונתה. אלו שאין להם פרוטקציה רמת דרג שכזאת נמנעים מזמן מלנוע בגדה המערבית, לצאת ממובלעות "שטח A" שבהן הם חיים.

נכון, צה"ל ודוברים רשמיים אחרים ביקשו להרגיע שהצו לא נועד לגרש את ה"עזתים", שאין להם היתר שהייה בגדה המערבית (ההיתר לעזתים הוא המצאה צה"לית מ-2007). הם הפיצו מכתב הרגעה גם בקרב דיפלומטים. הדיפלומטים אמנם לא הצטרפו לדרישה של ממשלת סלאם פיאד, שהצו יבוטל, אבל "בישראל יודעים שאנחנו על המשמרת", אמרה אחת מהם ל"הארץ".

גם גורמים אחרים ברשות הפלסטינית ובאש"ף לא שועים להרגעות שישראל הפיצה. "הצו הוא עוד כרסום משמעותי בסמכות השיפוטית של הרשות הפלסטינית, כפי שסוכם עליה בהסכמי אוסלו", אמר ביום חמישי שעבר סאיב עריקאת בפגישה פומבית ברמאללה. יו"ר הרשות ואש"ף מחמוד עבאס - כך סיפר לשומעיו - שאל ישירות את האמריקאים, בהקשר לצו: "האם אתם מעוניינים שתהיה לי סמכות בשטחים הפלסטיניים, או לא? אני רוצה תשובה".

הפגישה הפומבית עם עריקאת היתה אירוע חדש מסוגו. שלוש קבוצות פלסטיניות חברו כדי לקיימו: ארגון זכויות האדם הוותיק אל חק, "זכות הכניסה" (RIGHT TO ENTER), התארגנות וולונטרית מ-2006 של פלסטינים בעלי אזרחויות זרות החיים בגדה המערבית, ו"חרכה" (תנועה) - התארגנות חדשה, בת כשלושה חודשים. יזמו אותה ילידי עזה שחיים בגדה המערבית. הזכות לחופש תנועה ובחירת מקום המגורים, המאבק נגד מגבלות התנועה שמטילה ישראל על כל הפלסטינים, הקשר שאין לנתקו בין החברה הפלסטינית בעזה לזו שבגדה עומדים בבסיס אותה התארגנות. המפתיע הוא שלא קמה כבר לפני 15 שנה. המפתיע הוא, שאלפים עדיין לא מבקשים להצטרף.

פרסום צו 1650 היה הזדמנות לחרכה ל"צאת מהארון". לפני כעשרה ימים השתתפו נציגיה בפגישה סגורה עם פיאד, שבה דנו פעילים חברתיים בדרכי המאבק בצו. בפגישה הפומבית והמתועדת עם עריקאת נשאלו כמה שאלות ישירות: המשרד לעניינים אזרחיים, המתווך בין התושב הפלסטיני למינהל האזרחי הישראלי והכפוף ללשכת היו"ר החל להעביר באחרונה את היתרי השהייה לעזתים. האין בכך משום הכרה בניתוק שיצרה ישראל בין שתי החברות? הדוברים דרשו מעשים מצד הרשות, לא רק גינויים מילוליים. למשל, למה שהרשות לא תשנה את המען לפי בקשתם של אלפי אנשים, בלי שפקידיה ישיבו את פניהם ריקם ויסבירו בצייתנות ש"הישראלים לא מסכימים"? בכך תממש הרשות את סמכותה, בהתאם ל"אוסלו". סוג של מרי עממי משולב, אם תרצו: ההנהגה והציבור יחד דוחים את תכתיבו של הכובש. בלעין בשינוי אדרת.

עריקאת הרחיב לדבר על הכיבוש, בן 43 - רק טבעי שיפתח את מחלת הגזענות בקרב הישראלים. זו מחלה שסיכנה ומסכנת את כל האנושות, ותמיד אנשים מצאו דרכים לתרצה. ראש צוות המו"מ עם ישראל חזר ואמר, ש"הבחירה שלנו היא בפתרון שתי המדינות" וש"אין מדינה פלסטינית ללא רצועת עזה". הוא התלוצץ שגם הנשיא עבאס יכול להיחשב מסתנן. מעשית סוכם, שהוא יעביר ליו"ר מכתב ובו המלצות שלוש הקבוצות לפעולה. כמו כן סוכם שתוקם ועדת תיאום משותפת (נציגי נשיאות, ממשלה, אש"ף וארגונים אזרחיים) לפעולה נגד צו 1650.