מחסוםWatch מתריע - נובמבר 2008 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - נובמבר 2008

שני, 22 דצמבר, 2008

 

מצעד הרוע והאיוולת

"חייל יהודי בעד יהודים, שוטר ערבי בעד ערבים" (נוסח הכרזה האזרחית המתנוססת על גושי בטון צה"ליים בכל צומת סביב ובתוך שטח מחסומי הצבא בזעתרא - תפוח ובחווארה). (חווארה 9.11)

 

משאית שיקוף מוקמה כך שהפתח שדרכו יוצאים החפצים לאחר השיקוף ממוקם בדיוק  מעל לשלולית מי מדמנה בצד הדרך. לא ים, לא אגם, שלולית קטנה בעלת גבולות ברורים. אבל מי רואה ולמי אכפת. בוודאי לא מי שממקם את משאית-השיקוף הלבנה. הנשים הפלסטיניות הלבושות בשמלות ארוכות טאטאו בהן בלית ברירה את הרפש כאשר מיהרו לאסוף את החבילות המזדהמות.  (חווארה 2.11)

 

שתי חיילות מאיישות את עמדות הבדיקה. שתיהן צווחות בגסות וללא הפסקה. בין שאר השאגות:

 "הנה יוסי בובליל", "יאללה תעל", "נכון דומה לבובליל?" "בוא. בוא." "בוא, גבר, בוא" "איך אומרים בערבית עגבנייה?" "אתה ראש בנדורה"  "תגיע הלום, נו תגיע" (מה צנח עליה בעברית משובחת???)  "אתה מצפצף לי. תתפשט". "למה אתה צולע, ירו בך??" (חווארה 2.11)

 

אש פורצת ממערב למחסום חווארה ומכלה שדות ומטעים השייכים לאנשי הכפר בורין הסמוך להתנחלות הר ברכה. איש המת"ק מזמין שתי מכוניות כיבוי אש משכם. כשהמכוניות מגיעות למחסום הן נאלצות לחכות עד שיגיע ליווי של כלי רכב מהצבא כי "הדרך שייכת למתנחלים בלבד" (!).  עד שהגיע הליווי הספיקה האש לכלות שדות ועצים באיזור שאליו לא הספיקה האש להגיע בשריפה שפרצה לפני שבוע. באיזור האש נראו רכבו של רב ההתנחלות וטרקטור ממוגן השייך למתנחלים. ראש מועצת הכפר בורין מגיע למקום ועומד שם לבדו חסר אונים - גם הפעם, בדיוק כמו לפני שבוע, לא יימצא האיש שהצית את האש. (חווארה 6.11)

 

המוני אנשים, פשוט מאות רבות. זמן המתנה נע מחצי שעה בתחילת המשמרת לשעה ויותר בשעות העמוסות יותר. חוזרים על עצמם כל מחזות סידור התורים ו"חינוך" הפלסטינים על ידי החיילים.  צווחות בלתי נסבלות ובלתי פוסקות מפי חיילות המשטרה הצבאית תוך המאמץ  של החיילים לגרש, בתנועות יד מזלזלות ועוינות ובצעקות, את כל הגברים שנעצרים לרגע לאחר הבידוק,  כדי להחזיר את החולצה לתוך המכנסיים ולהדק את החגורה.  וכל זה "מהר מהר" כדי  לשמור על  "שטח סטריליinfo-icon". (חווארה 23.11)

כ-150 הולכי רגל ו-37 כלי רכב ביציאה משכם לכיוון בית פוריכ, מחכים למעבר.  הנהגים מבית פוריכ מדווחים על שעות של המתנה במחסום, במיוחד בשבועיים האחרונים. (בית פוריכ 6.11)

והרי כך זה התנהל במשך שנים, "כדי לשמור על ביטחון המדינה". והנה, לפני שבוע, באופן פתאומי ובלא הסבר, הוסרו המחסומים בבית פוריכ ובחווארה ומאפשרים כניסת כלי רכב לשכם ללא אישורים.  נס גדול היה פה! - אולי אפשר להוריד עוד כמה מחסומים? 

 

מת"קinfo-icon עציון

כך מתנהלים הדברים: האנשים מתקרבים לאט אל הקצין כדי לזכות במספר. הוא מפסיק לחלק ואומר: "אירג'ה לאוורה" (לכו אחורה). האנשים הולכים לאחור - לא מספיק, אז מחלק המספרים מפסיק לחלק. הוא מפנה גב ומחכה, מסתובב - והם לא נסוגו מספיק. בסוף, או שמחלק המספרים מוותר או שהאנשים הגיעו לקו הדמיוני הרצוי וחלוקת המספרים מתחדשת. עוד פעם הפסקה. הכל בנועם. הקצין שחילק את המספרים התנהל בנימוס אבל המעמד היה משפיל ביותר. 

בסופו של דבר חולקו המספרים וכמה אנשים צעירים נשארו בלי מספר. להישאר או ללכת? האם יחלקו עוד מספרים? אף אחד לא יודע. זה תלוי בקצב ההתקדמות. מה זה משנה, אין התייחסות או ערך לזמנם של פלסטינים. (בית לחם 2.11 )

פנה אלינו אדם שהצליח להיכנס לאחר המתנה ממושכת, אך יצא כעבור זמן קצר. הוא רצה להתקבל אצל נציג המשטרה, אבל התברר לו שהשוטר לא יימצא במקום עד יום חמישי. אמרו לו שיש על כך מודעה. הלכתי לחפש את המודעה. לא מצאתי מודעה על הדלת ואף לא באולם ההמתנה. שאלתי את החייל האם נמצא בפנים איש משטרה. הוא איפשר לי להיכנס בכדי לראות את המודעה. ואכן בחדר הפנימי, על אחד הקירות, תלויה מודעה של המשטרה שבה כתוב שלא תהיה קבלת קהל עד יום חמישי. מה הטעם לתלות מודעה בחדר פנימי שבכדי להיכנס אליו יש להצטייד במספר, לחכות שעות בתור וכל זאת רק כדי למצוא פתק המגלה שהמאמץ היה לשווא ויש לבוא שוב? (בית לחם 12.11)

מחסום 300 - בית לחם

היום היה יום טוב. התנועה זרמה. בשעה 07:00 כמעט שלא היו אנשים. השכלולים החדשים שהוכנסו מוכיחים את עצמם. בכל עמדה נוסף מכשיר לבדיקת טביעת אצבעות ולידו מעמד צמוד להנחת הכרטיס המגנטי: העובר מקבל מיידית אישור מעבר. אחד הפלסטינים סיפר לנו שאתמול היה יום קשה. ואולי, עם כל הטכנולוגיות, הבעיה האמיתית היא אנושית, ופשוט תלויה במפקד מחסום של אותו יום. (בית לחם 26.11)                                                                       

מחסום בית"ר

בסוף המשמרת נסענו לכיוון בית"ר עילית. עברנו את המחסום ושם מתנוסס השלט: "המעבר מיועד לישראלים בלבד". כל פלסטיני מהכפרים שבסביבה, שרוצה לעבור לצורכי עבודתו לצור-הדסה או ליישובים אחרים ויש בידיו רישיון, חייב לעשות קפנדריה ארוכה מאוד: לעבור במחסום בית-לחם לצד הישראלי, לקחת מוניות דרך כביש עין-כרם  לנס-הרים וכך להגיע לצדו האחר של אותו מחסום - מהלך של שעה לפחות. (בית לחם 17.11)