מחסוםWatch מתריע – יוני 2004 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – יוני 2004

רביעי, 30 יוני, 2004

שוב נהרג אדם בקלנדיה! ב-6 ביוני 2004, לפנות ערב, רדפו חיילים אחרי צעירים משליכי אבנים ונכנסו לתוך מחנה הפליטים כשהם יורים ללא הבחנה. נכה בן 31, ערפאת יעקוב, ישב על כיסא הגלגלים מאחורי קיוסק ושתה קפה. הקליעים חדרו את קיר הפח של הקיוסק, יצאו מהצד השני ופגעו בראשו של ערפאת, שנהרג במקום.

במשך החודשים האחרונים לא פסקנו מלהתריע על היד הקלה על ההדק נגד ילדים זורקי אבנים (מחסוםWatch מתריע מאוגוסט ודצמבר 2003, ינואר, פברואר ומרץ 2004). מדוע רק בדיעבד, מוסקות מסקנות והיחידה האחראית להרג מועברת מהמחסום?


אנו מתריעות על אוזלת היד של משטרת ש"י והצבא בטיפול בהתנכלויות של מתנחלים למשמרות מחסוםWatch. ב-6 וב-12 במאי וב-16 ביוני הותקפו חברות מחסוםWatch בצומת ג'ית מבלי שכוחות הביטחון שהיו נוכחים במקום עצרו את התוקפים. נהפוך הוא, הרושם המתקבל הוא שהמתנחלים משליטים את מוראם על כוחות הביטחון בגדה המערבית.


פסק-הדין של בג"צ לגבי תוואי גדר ההפרדהinfo-icon בצפון-מערב ירושלים הניח לרגע על שולחן הדיונים הרשמי את שאלת הסבל הפלסטיני. הנה התברר לפתע, שבקטע מסויים לא נשמרת ה"מידתיות" בין מצוקתה של האוכלוסייה לתועלת הבטחונית של הגדר. ובינתיים, במחסומים ובחסימות – שכולם שרירים וקיימים למרות הפרסומים האחרונים על הקלות - נמשכת המצוקה היומיומית של הפלסטינים, מעל ומעבר לכל מידה שאפשר להעלות על הדעת.

אבו-דיס

באבו-דיס נסגר בראשית החודש ה"פישפש", שאפשר עד כה מעבר משני צדי החומה. כן נסגרו המעבר המאולתר באל פאג'י והמעבר ליד מלון קליף (4.6, 6.6). רק מי שמסוגל לטפס ולהגיע לפרצה בגובה 2.5 מטרים יכול לעבור. ב-13 ביוני נסגרה גם פרצה זו. משטרת ירושלים ומג"ב עוטף ירושלים טענו שאינם יודעים על סגירת הפרצה ולא ברור מי, אם כך, החליט עליה. אחרי התערבותנו הותר שוב המעבר בפרצה היחידה הקיימת בחומה.

הכביש בין א-רם לקלנדיה

הכביש המרכזי התוסס בין א-רם לקלנדיה משותק, בהמתנה לחומה העומדת לקום. להריסת הכביש הראשי והקמת החומה במרכזו יהיו השלכות חמורות על חייהם של האזרחים. האוכלוסייה הפלסטינית, כולל תושבי ירושלים, תופרד מירושלים ותיכלא במספר גטאות, ללא כל אפשרות לחצות את הכביש ולהגיע לבתי הספר, למרכזים רפואיים, לעבודה ולבקר את בני המשפחה שגרים מהעבר השני של הכביש. הבנייה אמנם הוקפאה בינתיים, אך המסלול המערבי כבר חפור, תשתית החומה הוקמה, והלוחות נחים לאורך הכביש, בהיכון. התנועה דרומה מושבתת, ועסקים רבים עומדים להיסגר (7.6, 8.6, 17.6, 22.6).

מחסום חווארה

נשים נשלחות לבדיקה גופנית באוהל פרוץ, דרכו רואים אותן גם כשהן נאלצות להרים את בגדיהן. ב-13 ביוני דרש חייל מנשים בצעקות להקפיד לצעוד בדיוק באמצע המסלול של התור. הוא עמד במרחק של כ-30 ס"מ מהם, בקנה שלוף מול בית החזה או הפנים שלהן. ראינו חיילת מתנפלת על אישה עם תינוק בזרועותיה, ודוחפת אותה עם קנה הרובה שבידה (20.6. ראה גם 6.6).

הטיפול במקרים הומניטריים קשה ביותר – ב-5 ביוני, תינוק שסבל מזיהום קשה ברגליו הועבר רק לאחר התערבות של אחת מחברות הקבוצה, רופאה בכירה, שהסבירה לחיילים בתקיפות שהתינוק חייב להגיע בדחיפות לבית-החולים. אדם שהגיע למקום עם רגל חבושה, נדרש על-ידי המפקד בתוקפנות – "תוריד, תוריד, מה אתה מנסה לעבוד עלי!" האיש הוריד את התחבושת, וחשף רגל מעוקמת ונפוחה. "מי אמר לך להוריד את התחבושת?!" צעק עליו המפקד, "עוף מפה, לך הביתה!" ( 17.6). ב-3 ביוני עוכב במחסום אדם שבנו הובהל באותו בוקר לבית-החולים רפידיה בשכם, והוא מיהר לשם לחתום על אישור לניתוח. ניסיונותיו להסביר את מצבו לחיילים התפרשו כהתפרעות ו"זיכו" אותו בעיכוב נוסף.

ב-3 ביוני היחס למעוכבים מזעזע. מפקד המחסום היה עסוק בלהתעלל בהם בכל פעם שהם ניסו לעמוד בצל. הוא השפיל אותם והושיב אותם על הרצפה. כל מי שניסה לדבר אתו זכה לדחיפה, צעקות ואיומים ברובה. כמובן שאלו שניסו לעבור לצל היו לרוב האבות עם הילדים, וכמה מהם הותקפו ע"י מפקד המחסום דבר שגרם לילדים לבכות.

מחסום ברטעה

בדיקות הרכבים הנכנסים לכפר נעשות יותר ויותר אטיות, בעיקר לאור היציאות התכופות והמשותפות של החיילים להפסקות שתייה. בינתיים הפלסטינים - ביניהם גם נשים ותינוקות, חולים וקשישים - ממתינים בחום, ברכב, במשך שעה, שעתיים ואף יותר (19.6, 20.6, 21.6). עבודות מאסיביות במחסום נעשות בשעות המעבר, והמחסום משותק לפרקי זמן ממושכים (1.6).

מעבר סחורות: במחסום זה קיימת הוראה תמוהה שלא נתקלנו בדומה לה בשום מחסום אחר: לירקנים מברטעה מותר להעביר לא יותר מחמישה ארגזי סחורה (?) במחסום. הוראה זו ממררת את חיי הסוחרים ופוגעת בפרנסתן של משפחות רבות (19 ו-29 ביוני).

מעוכביםinfo-icon

שאלת המעוכבים בכל המחסומים אינה יורדת מסדר היום. הסיבות לעיכוב ומשך זמן העיכוב הם שרירותיים במקרים רבים.

בג'וברה רוב המעוכבים הם שוהים בלתי חוקיים (שב"חיםinfo-icon) החוזרים משטח ישראל. אחרים, בדרך כלל נערים, מעוכבים, כמו בעבר, לצורכי "ענישה", כבמקרה של נערים שרצו להגיע לג'וברה (2.6), או למטרות "חינוך" (9.6). היה גם מקרה של עיכוב אישה וארבעת ילדיה, אחד מהם תינוק (6.6).

חווארה: להלן מספר קטן של דוגמאות:
ב-3 ביוני רק אחרי ש-20 מעוכבים "הצטברו", החליטו החיילים כי הגיעה העת להעביר את תעודות הזהות לבדיקה מול השב"כ. בחווארה צפון, לאורך כל זמן שהותנו, היו בין שלושים לחמישים מעוכבים. מדי פעם שיחררו בודדים, אך היה גרעין גדול שנשאר.

ב-5 ביוני, בכל זמן נתון כעשרים מעוכבים מחכים זמן ארוך לתשובת השב"כ. המעוכבים נצטוו לשבת ולא לעמוד. אחדים יכלו לשבת רק בכריעה כי לא רצו ללכלך את בגדיהם בעפר הלבן. בין המעוכבים גברים הלבושים באלגנטיות מרשימה.

ב-6 ביוני חיכו כ-20 מעוכבים בשמש. אחד מהם היה פצוע ברגלו ונשא אתו צילומי רנטגן. טען שהוא בדרך לבדיקה בבית החולים.

ב-10 ביוני הגיעה המשמרת ב-14:00 למחסום וכבר היו בו 24 מעוכבים שלדבריהם מחכים בין שעתיים לחמש שעות בשמש קופחת (כרגיל אין עוקב מיםinfo-icon ואין סככת צל). לטענת החיילים הם העבירו את מספרי תעודות הזהות לשב"כ רק בשעה 13:30. חיל מחליט על דעת עצמו לעכב חלק מהם עד 18:00, למרות ששוחררו בעקבות בדיקת השב"כ. המת"ק שחררם לדרכם לפני כן.

תנאים אלמנטריים במחסומים

למרות בקשותינו החוזרות ונשנות בדבר תנאים מינימליים במחסומים, כגון מי שתייה, שירותים ואזור מוצל, אין שיפור במצב. לדוגמה:

בחווארה אין עוקבים כלל (6, 10, 20, 21 ו-24 ביוני), בקלנדיה הועמד במהלך החודש עוקב, אך כעבור שבוע הוצמד אליו שלט המכריז כי לא מדובר במי שתייה. בקונטיינר הוצבה ברזייה, אך מים לא זרמו בה (27 ביוני).

מת"קinfo-icon עציון

החודש ביקרנו מספר פעמים במת"ק זה ולהפתעתנו לא השתפרה התנהלות המת"ק גם לאחר שפרסמנו והפצנו דוח ביניים על מצב המת"קים. שלט מכריז על שעות קבלה – אך אין מכבדים אותן (9.6, 14.6). אשנבים נסגרים לסירוגין בלא סיבה מובנת (14.6). מקרים הומניטריים רבים נדחים – למשל זקן שביקש לשהות ליד בנו הגוסס בבי"ח הרצוג (14.6). עובד כנסייה נדחה על-ידי החיילים, וחזר לאשנב לאחר שבירור במוקד ההומניטרי העלה שהוא זכאי לאישור. בתגובה קרע החייל את אישורו הקודם והסביר ש"לא בא לו לתת לו אישור" (1.6).


ולסיום, סיפור אחד מני רבים, לידיעתם של אלה העוסקים במדידת הסבל:
בחווארה, ב- 28.6, ניסתה לחצות את צדו הדרומי של המחסום אזרחית ישראל, מלווה בילדי אחותה שנפטרה יום קודם לכן. האישה ביקשה להתייחד עם גופת אחותה בפעם האחרונה. הילדות, בגילאי 15-16, בכו בכי מר - אבל הוראות הצבא נאכפו. האישה חזרה הביתה, והילדות המשיכו בדרכן לשכם. לבדן.