תצפיות מחסוםWatch לחודש נובמבר 2003 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

תצפיות מחסוםWatch לחודש נובמבר 2003

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
ראשון, 30 נובמבר, 2003

מחסוםWatch הוא ארגון זכויות אדם של נשים ישראליות. הארגון מקיים תצפיות במחסומים בגדה המערבית ומסביב ירושלים. במשך חודש נובמבר 2003 הגדיל הארגון את תכיפות והיקף התצפיות הודות להצטרפות מתנדבות נוספות. עתה (דצמבר 2003) אנו מונות 230 נשים. רצ"ב סיכום הפעילות של נובמבר 2003. הסיכום מבוסס על 113 תצפיות ב-12 מחסומים שונים. אפשר למצוא את הדוחות המפורטים באתר האינטרנט שלנו www.machsomwatch.org באמצעות קישורים ישירים.

 

גישת הצבא הישראלי כלפי האוכלוסייה הפלסטינית במשך הרמדאן

רמדאן הוא החודש הקדוש למוסלמים שמועדו אינו קבוע (השנה מה-27 באוקטובר עד ה-24 בנובמבר) ובמהלכו מוטלות על המוסלמים מצוות דת יום יומיות רבות. הפעילויות האפייניות של המוסלמים במשך תקופה זו הן: צום מזריחת השמש ועד שקיעתה, שבירת הצום בסביבות השעה חמש אחה"צ, תפילת יום הששי במסגד אל אקצה בירושלים וביקורי משפחה. באורח אופייני, הצבא מונע את בצועם של כל אלה או מקשה עליהם מאד. הודעות דובר צה"ל ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית עמדו בניגוד גמור למציאות בשטח. ב-29 באוקטובר פורסמה מטעמו ההודעה הבאה: "לרגל הרמדאן מיישם צה"ל ומשרד מתאם הפעולות בשטחים מדיניות של הקלות בגדה המערבית וברצועת עזה". ב-2 בנובמבר נמסר על הקלות נוספות בהגבלות התנועה, וב-3 בנובמבר הצהיר דובר צה"ל כי הוסר הסגר על כל הערים הפלסטיניות חוץ משכם וג'נין. ב-20 בנובמבר הודיע הדובר כי צה"ל והמינהל האזרחי מתכוננים להקל על המעבר של אזרחים פלסטיניים הרוצים לקיים את תפילות "לילת אל קאדר" ותפילות היום הששי האחרון של הרמדאן.

הצהרות אלה יצרו בישראל וגם בחו"ל דימוי שממשלת ישראל מתיחסת בהבנה לצרכים הדתיים והמסורתיים של האוכלוסייה הפלסטינית. בה בשעה התברר לאוכלוסייה הפלסטינית כי רק מי שיקבל אישור מיוחד מן המינהל האזרחיinfo-icon יורשה להכנס לירושלים לתפילה במסגד אל אקצה. המספר הקטן של אישורים שהוצאו מצביע על הקושי לקבלם. במשך כל חודש הרמדאן הוצאו 5000 אישורים לתפילות במסגד אל אקצה (4000 לתושבי הגדה המערבית ו-1000 לתושבי רצועת עזה) וזאת לאוכלוסייה בת 3.5 מליון איש. המשקיפות שלנו שתיעדו את פעילותן במשרדי המינהל האזרחי בבית אל (האחראי על האוכלוסייה ברמאללה) במשמרת הבוקר של ה-23 בנובמבר ובמשרדי המינהל האזרחי בגוש עציון (האחראי על אוכלוסיית בית לחם) במשמרת הבוקר של 21 ו-25 בנובמבר (בית לחם) דיווחו על כשלים רציניים בתיפקוד המשרדים הללו. אנשים בילו שעות ארוכות בתורים הארוכים, ולעתים היו חייבים לחזור שוב ושוב כדי לקבל את האישור המבוקש. שוב אנו רואות את האבסורד נוסח catch 22: אנשים זקוקים לאישור מעבר כדי להגיע למשרדי המינהל האזרחי כדי לקבל אישור מעבר. הדבר תועד כבר בדוח של משמרת אחה"צ בקלנדיה מה-19 בנובמבר
היומרה של ממשלת ישראל בדבר הכרה בצרכי האוכלוסייה הפלסטינית – כולל הצרכים הדתיים-כאשר בשטח ההפך הוא הנכון והמינהל האזרחי מתפקד בעצם כמכשיר נוסף לדיכוי האוכלוסייה האזרחית מתגלה במלואו בדוח "דיכוי שיטתי בשיטות אדמיניסטרטיביות - ענין של מדיניות", שהוכן על ידי מתנדבת שלנו ופורסם באתר זה. 
המשקיפות של מחסוםWatch דיווחו בבוקר יום השישי הראשון של רמדאן, ה-31 באוקטובר, מן המחסומים של א-ראם וקלנדיה שהחיילים מנעו מהמון גדול של פלסטינים, רבים מהם זקנים, להגיע לירושלים כדי להתפלל, וזאת בגסות ובתוקפנות. בבוקר יום ששי ה-14 בנובמבר דיווחו המשקיפות מאבו דיס על סצינה מזעזעת של התעללות בקהל גדול של אנשים לבושי חג (כולל זקנים וילדים) העושים את דרכם לתפילות יום הששי שלהם. המתעללים היו שוטרי משמר הגבול שדהרו בג'יפים שלהם לתוך הקהל "והדפו אותם כמו עדר אל העמק הבוצי והמרופש". ב-17 בנובמבר במחסום טולכרם דווח שקבוצת מורים נעצרה במחסום ולא הורשתה לעבור לבתי הספר, שם היו אמורים להכין את מסיבה החג לתלמידיהם. ביום חמישי ה-20 בנובמבר(לילת אל קאדר) ויום ששי ה-21 בו, שהוא יום הששי האחרון של רמדאן, דיווחו המשקיפות שלנו ממחסומי קלנדיה וא-ראם כי המעבר דרומה (לעבר ירושלים והלאה) לא אושר בשום פנים ואופן, אלא לפלסטינים בעלי אישורים מיוחדים. ההקלות המובטחות למשך הרמדאן לא יושמו מעולם. להפך. נראה כי מדיניות היד הקשה הוקשחה אף יותר ומשך זמן "העיכוב" - העונש על עקיפת מחסום קלנדיה - הוארך משלוש שעות לשבע ואף שמונה שעות (ראה דוחות משמרת אחה"צ ממחסום קלנדיה מה-11 וה-18 בנובמבר). הקושי לקיים את מנהג הביקורים המשפחתיים במשך הרמדאן תואר היטב בדוח של משמרת אחה"צ ממחסום קלקיליה מה-22 בנובמבר (ואחרים). חוסר ההתחשבות המוחלט בצרכים הדתיים של האוכלוסייה המוסלמית בשטחים הכבושים בולט במיוחד כאשר משווים אותו לגישה כלפי קבוצה גדולה של יהודים נלהבים אשר נסעו ב-40 אוטובוסים בשבוע הראשון של נובמבר ובמשך שלושה ימים חגגו במוזיקה ורקודים באתר המסורתי של קבר רחל הנמצא בכניסה לבית לחם (ראה דוח משמרת הבוקר ממחסום בית לחם ב-7 בנובמבר).

 

ענישה

בחודש נובמבר ארעו שתי תקיפות נגד אנשי כוחות הבטחון הישראליים ומדיניות הענישה הקולקטיבית של כל האוכלוסייה הפלסטינית נעשתה ברורה ומפורשת. ב-19 בנובמבר אחה"צ, יומיים לאחר הריגתם של שני חיילים ישראלים בכביש המנהרות ליד אל חאדר דיווחו המשקיפות שלנו מקלנדיה על התנהגות גסה ותוקפנית כלפי פלסטינים ללא התחשבות במקרים הומניטריים, והצדקה גלויה של התנהגות זו, כתגובה לגיטימית על מותם של שני החיילים. במקביל, בבוקר ה-23 בנובמבר (יומיים לאחר הריגת שני מאבטחים ליד גדר ההפרדה באבו דיס) ריססו החיילים גז מדמיע על העוברים ושבים ואמבולנסים לא הורשו להכנס לאבו דיס. הצורך ליצור עימותים ומוקדי חיכוך, כך שתגובת כוחות הבטחון הבאה בעקבותיהם תוכל להראות "מי הבוס כאן" מתועד היטב בדוח משמרת הבוקר מה-18 בנובמבר. המשקיפות שלנו היו עדות לזריקת אבנים על סיור של משמר הגבול מצד סטודנטים מאוניברסיטת אבו דיס. הסיור הגיב בירי כדורי גומי שמהם נפגעו 10 סטודנטים.

המשטרה, (שכדי להבדילה ממשמר הגבול נקראת המשטרה הכחולה) מצטרפת לצבא בפעולות הדיכוי וההתעללות של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בגדה המערבית. המשקיפות שלנו דיוחו על קנסות אבסורדיים של 50 עד 500 ש"ח ועד ל-110$ המוטלים על אוכלוסייה שקרוב ל-70% ממנה חיים מתחת לקו העוני, כלומר, הכנסה של פחות משני דולר ליום. דיווחים אלה התקבלו ב-6 בנובמבר מחווארה, ממשמרת הבוקר באבו דיס ב-18 בנובמבר, ומשמרת הבוקר בואדי נאר ליד אבו דיס ב-30 בנובמבר. בבוקר ה-16 בנובמבר נקנסה אשה פלסטינית באזור בית לחם ב-250 ₪ 50) דולר) על כך שחצתה את הכביש הראשי באופן לא חוקי (שפרושו לא במעבר להולכי רגל).

 

המחסומים באזור שכם

המשקיפות שלנו ערכו תצפיות בחווארה, בית פוריק, סארה, יצהר וצומת תפוח – כל אלה מחסומים הממוקמים בלב הגדה המערבית. אפשר למצוא דוחות אלה תחת "שכם וסביבתה" באתר האינטרנט שלנו. ברור כי למתנחלים וחיילים תושבי התנחלויות המשרתים תכופות במחסומים אלה יש השפעה שלילית מאד על הגישה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית (ראה דוח משמרת אחה"צ באזור צומת יצהר מה-4 בנובמבר). לכל אחד ממחסומים אלה מאפיינים משלו. במחסום חווארה מצטופף ההמון הרב ביותר של המצפים לעבור, לעתים נבדקים מאות אנשים על ידי שניים או שלושה חיילים בלבד. החיילים תוקפניים מאד בדרך כלל ומשקיעים אנרגיה רבה באכיפת הסדר, במקום לזרז את המעבר (ראה דוח משמרת אחה"צ מה-1115 ו-19 בנובמבר). ב-11 בנובמבר, למשל, דווח על אמבולנס שלא הורשה לעבור משום שעקף את שורת המכוניות המחכות בתור. על כל סימן ולו הקל ביותר של "אי ציות" נענשים המחכים בתור ומעוכבים זמן ארוך (שלוש עד חמש שעות) (דוח משמרת הבוקר מה-16 בנובמבר) במקרה הקיצוני ביותר עוכב ילד בן ארבע עשרה כשהוא כפות במשך 6 שעות (משמרת אחה"צ מה-20 בנובמבר). לעתים קרובות נמנע המעבר מאנשים הנמצאים בדרכם לטיפול רפואי בטענה כי המסמכים הרפואיים שבידם מזויפים ובטענה האבסורדית ש"אם אתה חולה – סע באמבולנס" (ראה דוח משמרת הבוקר מה-22 בנובמבר) .
בבית פוריק הבחינו המשקיפות שלנו בחייל אלים וגס שהכריח שני נערים לחכות בעודם כורעים על ברכיהם וידיהם כפותות להם מאחורי גבם בעוד חיילים אחרים דוהרים על טרקטורונים בהרים כדי לצוד פלסטינים שניסו לעקוף את המחסום (ראה דוחות משמרת אחה"צ מה-24 בנובמבר והבוקר מה-29 בו(. מחסום סארה הוא דוגמה מצוינת למחסומים שכל מטרתם היא להציק. הצבא מונע שימוש בתחבורה כל שהיא על ידי התושבים המקומיים כדי להגיע לביתם. במקום זאת אמורים, צעירים וזקנים, ילדים קטנים ואמהות עם תינוקות לטפס ברגל על גבעה תלולה, דבר הדורש מאמץ רב. (1926 ו-29 בנובמבר).

 

.מחסום ג'בארה טול כרם

מחסומים אלה קרובים לקו הירוק ולגדר ההפרדה הידועה לשמצה ההופכת על פניה את כל שגרת החיים באזור זה. הכפר ג'בארה הוא אחד מכפרים רבים הנמצאים בתוך המובלעות שנוצרו ע"י הזזת גדר ההפרדה מזרחה, ושבהם חיים התושבים בתנאים של סגרinfo-icon בלתי נגמר. (ראה משמרת הבוקר של ה-3 וה-17 בנובמבר). הכפר ג'בארה לכוד בין גדר ההפרדה והמחסום ותושביו נדרשים להציג אישורי תושבות מיוחדים המרשים להם לעבור במחסום ג'בארה (דוח משמרת הבוקר מה-20 באוקטובר). מכל מקום, לעתים קרובות אין אישורים אלה מספיקים ותושבי הכפר אינם יכולים לצאת מגבולות "הגטו", אפילו כדי לקבל עזרה רפואית (ראה דוח משמרת הבוקר מה-17 בנובמבר). הכפר תלוי לחלוטין באספקת המזון של הצלב האדום ושירותים רפואיים ניתנים אחת לשבוע על ידי ארגון רופאים למען זכויות אדם. (הצלב האדום וארגוני זכויות אדם בינלאומיים אחרים הודיעו בנובמבר כי אינם יכולים להמשיך את הסיוע לטווח הקצר לתושבי הגדה המערבית בגלל הקשיים שמציבה בפניהם מדיניות הסגר-עוצרinfo-icon-מחסומים). תלמידי בתי הספר חייבים לעבור דרך שער מיוחד שאותו פותחים החיילים למשך כמה רגעים בלבד למרות הבטחות רבות להשאיר את השער פתוח למשך חצי שעה לפחות, בתחילתו ובסופו של יום הלמודים, אז עוברים בו התלמידים בדרכם אל בית הספר ובחזרה הביתה. המשקיפות שלנו דיווחו על אנדרלמוסיה רצינית בשעת המעבר של תלמידי בתי הספר והסטודנטים בדרכם לבית הספר בא-ראס או לקולג' בטול כרם. (דוח משמרת הבוקר ואחה"צ ב-3 בנובמבר, אחה"צ ב-10 בנובמבר, בוקר ואחה"צ ב-17 בנובמבר ואחה"צ ב-20 בנובמבר).

מראי מקום
אבו דיס: פרוור פלסטיני ממזרח לירושלים. כביש "עוטף ירושלים" של גדר ההפרדה חוצה אזור זה 
             ומנתק את מחציתו מעיר הבירה.
מחסום מעלה אדומים: המחסום נמצא בצד המערבי של ההתנחלות מעלה אדומים בכניסה לאבו דיס.
סוואחרה: הדרך המובילה מאבו דיס לבית לחם דרך ואדי נאר (נחל קדרון, עמק האש). (נגישה
              לפלסטינים בלבד ולצבא)
מחסום בית לחם: (מחסום 300) מפקח על התנועה של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית מבית לחם
              לירושלים.
מחסום אל חאדר: המחסום המפקח על הכניסה המערבית לכפר אל חאדר ולבית לחם.
מחסום גוש עציון: נמצא בצומת בין כביש 60 לכביש 367 בכניסה לגוש עציון. 
מחסום קלנדיה: המחסום המפקח על התנועה בין רמאללה וצפון ירושלים.
מחסום ג'בארה: המחסום ממוקם בצומת כביש 574 ו-557, דרומית לטול כרם. הוא מפריד בין
              הכפרים ג'בארה, א-ראס, פרעון, שופא וארתאח לבין אדמותיהם.
מחסום צומת תפוח: בצומת של כביש 60 ו-505 ליד הכפר זעאתרה (זהו הקטע הצפוני של כביש 60. 
              חסום בדרך כלל בפני פלסטינים).
מחסום חווארה: המחסום המפקח על התנועה בין שכם והאזורים הכפריים מדרום לה.
מחסום בית פוריק: המחסום השולט על התנועה בין שכם ו-5 כפרים (בית פוריק, בית דג'ן, סאלם,
              דיר אל חטב ועזמוט) הנמצאים מזרחית לה.
מחסום סארה: המחסום השולט על הכניסה הדרומית לכפר סארה מערבית לשכם.
מחסום קלנדיה: המחסום השולט על התנועה מירושלים לרמאללה.