מחסוםWatch מתריע – אוקטובר 2006 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – אוקטובר 2006

שלישי, 31 אוקטובר, 2006

המתריע הזה נכתב בזעזוע כמה שעות אחרי הרצח הנפשע בבית חאנון ולאחר חודשים של מעשי הרג והרס ברצועת עזה. עשרות הרוגים, כולל נשים וילדים שנהרגו בשנתם. לבנו עם תושבי בית חאנון.

רק ממלאים הוראות

אישה ומשפחתה. לבושים יפה. היא ניגשת אלינו לאחר שנואשה מהחייל. אמא שלה בביה"ח אל-מוקסד, במצב לא טוב "יש לה דם בראש" כנראה גוססת. היא בדרכים מחברון כבר 4 שעות. אין לה אישור אבל היא רוצה לראות את אמה לפני שהיא מתה. החייל אומר ש"אלפים" רצו לעבור היום וכמעט כולם משקרים. אין מעבר. אלה ההוראות.(אבו דיס, 23.10.06)

זה לא אנחנו, זו הוראה מלמעלה" כהצדקה לשימוש בגז מדמיע לתוך קבוצה גדולה של פלסטינים בדרך למעבר הזיתים. פקק אדיר של רכבים. מאות אנשים, נשים וילדים רצים ובורחים מהגז. (שיח' סעד, 06.10.06)

אנחנו מוצאות על הארץ ליד סלילי התיל 4 תרמילים של גז. כתוב עליהם: "כדור גז 1,5 – משטרת ישראל" התושבים מספרים שהגיעו 'כוחות מיוחדים' וזרקו רימונים. אנחנו שואלות את המג"בניקים שבמקום (חלקם היו שם גם בבוקר) אבל משום מה אף אחד מהם לא ראה, לא שמע, לא יודע מה ולמה זרקו. (שיח' סעד, 20.10.06 )

אדם מגיע עם קונגו (קומפרסור) ומציג אישור ממקום עבודתו. לא מרשים להעביר את המכשיר. החייל אומר "נגמר" ומתכוון לויכוח, האיש "איך אני אלך לעבודה בלי זה? אני עובד פועל, יש לי 7 ילדים, מה אני אעשה?" ולא זז ממקומו. בינתיים תור העוברים נעצר. חיילת צורחת "זה לא עובר, חלס להתווכח". א', קצין מ"צ מדגים כיצד יש לפעול בנוקשות - הוא דורש לפרק את הקונגו, "במה? ואם זה יתקלקל?" שואל הפועל, "במברג" אומר הקצין, "אחרת אתה לא מעביר את זה". "אין לי מברג" אומר הפועל. "תלך לשכם ותביא" אומר הקצין הנוקשה. בלית ברירה הולך האיש לשכם. לאחר כשעה חזר עם המכשיר מפורק, עמד שוב בתור וכשנחלץ ממנו עבר. (חווארה, 15.10.06)

שתי מוניות חונות לצד המחסום. על גג כל אחת מהן כעשרה ג'ריקנים מלאים בסולר. הנהגים מסבירים לנו שאין דלק בשכם. המוניות הגיעו מחווארה שם לא נתנו להם לעבור כיוון שהן נושאות סחורה ושלחו אותן לעוורטא, שם מעבירים סחורות. בעוורטא לא נתנו להם לעבור כיוון שהן מכוניות פרטיות. מפקד המחסום טען שהם צריכים לנסוע בחזרה לחווארה שם יתנו להם לעבור. נסענו כולנו לחווארה, הם בדרך הארוכה (לפלסטינים) ואנחנו בדרך הקצרה (ליהודים בלבד). שוב לא נותנים להם לעבור. אנו מדברות עם המפקד ושואלות מה לעשות. הוא בוחר לאומר שהדבר אינו באחריותו אולם אם יינתן לו אישור- ישמח להעביר אותם. אחד החיילים מציע שיעמיסו את הסחורה על משאית או לחילופין שיקנו דלק בשכם. המוקד ההומניטארי של הצבא מבטיח לברר. לאחר כ- 20 דקות מודיע שניתן אישור. לאחר עוד כ-20 דקות מועבר האישור למפקד. אלא שהאישור ניתן למעבר בעוורטא. חוזרים לעוורטא. לאחר כשעתיים נוספות - עוברים הנהגים וסחורתם אל שכם - ללא כל בידוק מיוחד. (מחסומי שכם, 12.10.06)

בין המעוכבים אזרח ישראלי שחזר מביקור בשכם (בשטח A האסור לישראלים). לאחר המתנה של כשעה וחצי, פקעה סבלנותו והוא דורש שישחררו אותו או שיעשו איתו "משהו". היומנאי במשטרת אריאל אמר לו ולמפקד המחסום שלמשטרה אין כל עניין והיא הורתה לחטיבה מזמן לשחרר אותו. אבל החטיבה טרם הפנימה, או שלא הורידה את המידע בשרשרת הפיקוד, או שהם בארוחת ערב, ויורד גשם, ומפקד המחסום לא עושה כלום מבלי שהחטיבה תגיד על אף שהוא מבין את המלכוד. תוך כדי כך מתנהל ויכוח איך ידעו אזרחי ישראל שאסור להם להיכנס לשכם 1. "הם יודעים". 2. "כשהם מקבלים תעודת זהות ישראלית אומרים להם" 3. "כתוב בכניסה" 4. כל התשובות נכונות. כעבור עוד שעה וחצי שוחרר האיש. (חווארה, 15.10.06)

גם יורים לפי הוראות

בחור צעיר שמדלג מתור הגברים אל התור ההומניטרי עבר את מחסום המכוניות לעבר הביתן של בדיקת הרכבים המגיעים משכם. שנייה לאחר מכן יורים עליו ממגדל התצפית הסמוך והוא מפרפר באוויר ונוחת על המשטח. בתור יש רופא, אך החייל מסרב לתת לו לגשת לפצוע בטענה שיש שם רופאים של הצבא. דקות מאוחר יותר מתברר שהצעיר נהרג. אנשים עם דמעות בעיניים וכך גם אנחנו. החיילים טוענים באוזננו שלהרוג היתה סכין ביד והוא התכוון לדקור חייל. (חווארה, 9.10.06)

חברת מחסוםwatch העידה כי האיש שנורה עף באויר ונפל. אילו הייתה סכין בידו היא הייתה נשמטת על משטח הבטון. שום סכין לא נראתה בשטח. וגם - החייל שירה ממגדל התצפית לא יכול לראות ממקום עמידתו סכין בידו של אדם.

חג המולד

חג המולד ממשמש ובא. ברמדאן לא הייתה לפלסטינים גישה חופשית למקומות הקדושים להם. אנו מתריעות בל יחזרו האירועים הקשים שהיינו עדות להם בימי הרמדאן. חופש הפולחן הוא ערך מכונן בכל דמוקרטיה. מדינת ישראל חייבת לאפשר לנוצרים להגיע בחופשיות למקומות הקדושים בירושלים ובבית לחם.