אֶת-כָּל-זֶה רָאִיתִי, וְנָתוֹן אֶת-לִבִּי, לְכָל-מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֵת, אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם--לְרַע לוֹ. (קהלת ח', ט')
יום שיש הראשון של חודש הרמדאן. כולם רוצים להגיע לתפילה באל-אקצא. בשיח' סעד, רק תושבי המקום מגיל 40 ומעלה מורשים לעבור. אנשים מתחננים לעבור אבל "הפקודות ממשרד הביטחון" ברורות ואינן מאפשרות כל גמישות. (שיח' סעד, 29.9.06)
שתי נשים מבוגרות בעלות תעודות כתומות מתחננות להגיע לתפילת יום שישי. הן נהדפות ומוחזרות לאחור.(סוואחרה, 29.9.06)
מאות אנשים מחכים בתור לעבור את החלק האחרון של המחסום בדרכם לתפילה בירושלים – יום שישי של חודש הרמדאן. אישה אומרת לנו שהיא החלה את המעבר במחסום ב-6 בבוקר. ההנחיה היא שבני ארבעים ומעלה מותרים במעבר. רוב האנשים בתורים מבוגרים מכך, וחלקם מבוגרים מאוד. אומרים לנו, בתחילת התור בצד השני של המחסום אנשים דבוקים אחד לשני. החיילת צועקת עכשיו ברמקול, בעברית, "לכו אחורה, אחורה, אחורה". יש צפיפות רבה ואין תנועה אחורה, רק יותר צפוף. החיילת מפסיקה להעביר אנשים, ממשיכה לצעוק לתוך הרמקול שילכו אחורה, מאבדת עשתונות. האנשים בלחץ לעבור. חלק מהם פונים לאחרים, שילכו אחורה. החיילת לוקחת את נשקה ויוצאת מהעמדה. (בית לחם, 29.6.06)
מגרש החניה בקלנדיה היה מלא עד אפס מקום. אוטובוסים ומוניות מכל רחבי הגדה חנו במקום. הנהגים סיפרו בהתרגשות על אירועי הבוקר והתלוננו על זריקת גז מדמיע אל ההמון הרב. הם דיווחו כי חלקם עזבו את טולכרם, ג'נין או שכם כבר ב-4 לפנות בוקר על מנת לעבור את כל המחסומים שבדרך ולהגיע בזמן לתפילה. ברדיו בשפה הערבית הודיעו כי גברים מעל 40 ונשים יוכלו לעבור ללא קושי. אולם – נראה כי אחרי אירוע הבוקר העלו את גיל המעבר ל-45, ולרבים נגרמה אכזבה קשה. אנשים עמדו ליד הגדרות וצפו בעיניים כלות כיצד אחרים עוברים ויוכלו להשתתף בתפילה במסגד אל-אקצא. (קלנדיה, 6.10.2006)
בצומת שויוח'-חברון עצרנו ושוחחנו עם עוברים ושבים. הבנו מדבריהם שהחיילים מתנכלים לתושבים במיוחד לפנות ערב עם הפסקת צום הרמדאן. אז עוצרים אותם ולא מאפשרים להם להגיע לארוחה שוברת הצום. (דרום הר חברון, 6.10.2006)
בימים אלה, שזמירות החג עולות מכל סוכה ברחובותינו, מדינת ישראל מונעת את חופש הפולחן של בני דת אחרת. עכשיו בחג הרמדאן מסגד אל-אקצא, אחד משלושת המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, אינו נגיש למתפללים מתחת לגיל 40. איזו זעקה הייתה קמה אילו הייתה מדינה ממדינות העולם מונעת כניסה לבתי תפילה למתפללים מתחת לגיל 40 ?
החשבון: אם כל גבר מתחת לגיל 40 איננו יכול להיכנס למסגד אל-אקצא בנוסף ל-200 אלף מנועי שב"כ ו-46 אלף מנועי משטרה, איזה אחוז מן הגברים תושבי השטחים הכבושים יכולים להתפלל במקום הקדוש להם?
וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. (קהלת ד', א')
"...ארץ הזבל", כך ניתן לתאר את השטחים הכבושים, ארץ המחסומים. מול צמיחתן של ההתנחלויות והזרמת התקציבים הגדלים והולכים לצורך שיפור איכות חייהן נסללים בצד של הפלסטינים שבילים של זבל, ערימות אשפה וגרוטאות דרכם הם צריכים לעבור. אבל יש יותר בארץ הזבל מאשר מראה העיניים – הדרך בה נוהגים כלפי הפלסטינים כאל זבל שניתן לדרוך עליו - זבל מיוצר אבל לעולם לא מפונה. (בית איבא, 24.09.2006)
עומר, נהג מונית, לקח נוסע מחברון לטול כרם. בדרכו חזרה, בסביבות השעה 19:30, במחסום דרכים על כביש יצהר עקף את התור הארוך של למעלה מ-40 מכוניות. לדבריו הוא גר בדרום הר חברון (יטא) ואביו חולה בבית חולים והוא ממהר. הקצין הבודק לקח את תעודת הזהות והתעקש שעומר יחזור לתחילת התור ויעמוד. בייאושו הסכים לבסוף לחזור לתחילת התור וביקש חזרה את תעודת הזהות שלו. לא, אמר לו הקצין, תחזור לסוף התור ואז תקבל את התעודה. בלי התעודה עומר סרב לזוז. לאחר למעלה משעה, בגלל התלונות שלנו למוקד הגיע נציג המת"ק ונתן לקצין הוראה להחזיר לעומר את התעודה ולשחרר אותו לדרכו. אז התברר שהתעודה "נעלמה". לקראת השעה תשע עזב הקצין את המקום ובאו חיילים אחרים להחליפו. כל החטיבה כבר הייתה על הרגליים, כולם מחפשים את התעודה ש"אבדה". ביקשנו לצייד את עומר באישור חלופי כך שיוכל להגיע למקום מגוריו – יטא בדרום הר חברון - דרך שבעת המחסומים שצפויים לו בדרך: מחסום זעתרה (תפוח), מחסום אבו דיס (הקונטיינר), מחסום אל ח'דר, מחסום עציון, מחסום קריית ארבע ומחסום זיף. לא ספרנו מחסומי דרכים מזדמנים. לאחר שדיברנו עם המ"פ ביקש הסמל לכתוב לעומר פתק על פיסת נייר שאנו נספק לו מתוך המחברת שלנו. סירבנו. פתק כזה יאמרו חיילי המחסומים יכול כל אחד לכתוב. השעה התקרבה ל-23:00, שעת הסגירה של מחסום הקונטיינר. דרשנו אישור מודפס על נייר רשמי – בחתימת קצין אחראי וחותמת וטלפון לבירורים. המ"פ טען שהמת"ק סגור ורק לשוטר ישנם אישורים שכאלה. הצענו שהוא עצמו יספק את האישור וכך לבסוף נעשה. בבוקר התברר: במחסום זעתרה (תפוח) עכבו אותו כשעתיים. במחסום הקונטיינר עכבו אותו כשעה וחצי. לקחו ממנו את האישור ואת הטלפון הסלולרי כך שהוא לא היה יכול לטלפן לעזרה. בשעה 3 לפנות בוקר הגיע לחברון ונשאר ללון במכונית עד עלות השחר. במת"ק חברון קיבל אישור לשלושה ימים. עד אז עליו לפנות למשרד הפנים הפלסטיני לשם קבלת תעודה חדשה. אך כידוע, משרד הפנים בשביתה. לדברי המוקד: עד סוף השביתה ברשות הפלסטינית יצטרך עומר מידי שלושה ימים ללכת למת"ק חברון (בתקווה שזה יהיה היום של יטא), לעמוד חצי יום בתור ולחדש את האישור. אין מה לעשות שעומר נהג מונית וכבר הפסיד יומיים עבודה. (חווארה, 3.9.2006)
ילדה בת 13 מסלפית שיצאה משכם בליווי אחותה הגדולה מעוכבת מאחור, לבד. למה? תעודת הלידה שבידה איננה מספיק טובה על מנת לוודא את זהותה? תאריך הלידה בתעודת הלידה זהה לזה שבתעודת הזהות של אחותה! כלומר הן נולדו באותו יום ובאותו חודש אך בהפרש של חמש שנים. וכי יש דבר מחשיד מזה? החיילים מסתובבים בכל רחבי המחסום מנפנפים בתעודת הלידה ועורכים דיונים ותחקירים מעמיקים על המסמך המרשיע. האחות הבכירה, בינתיים – לא יודעת את נפשה מרוב אימה. כעבור 40 דקות בת ה-13 משתחררת. ... שלושה חיילים פותחים במרדף היסטרי אחרי משפחה גדולה שכבר צועדת במורד השביל "דרומה" אחרי שעברו את כל סדרת הבדיקות. החיילים מקיפים את המשפחה ההמומה ומבקשים שוב את ת"ז של ההורים. מסתבר שאחד הילדים כבן שמונה או עשר חשוד בתור מתחזה. כלומר – הוא לא באמת שלהם! מפקד המחסום הולך עם החשוד העיקרי הצידה וכשת"ז של האב בידו – עושה לו "בוחן פתע": מה שם משפחתו, מה שם אביו, סבו, אימו, מה שם אחותו, ועוד אחות, ועוד אח, ועוד אחות ודודו ודודתו... הילד עמד בבחינה בהצלחה והמשפחה יכולה להמשיך בדרכה... (חווארה, 6.9.2006)
מהומה גדולה מאחורי הקרוסלות צעקות צרחות החיילים והאזרחים. החיילים מכים צעירים רבים בכתות הרובים, כנראה הכוונה היא להשיג טור ישר וממושמע. ... כ-400 איש דחוסים במחסום. צרחות של חיילים (ממש נביחות) וצעקות של פלשתינאים. המעבר בטפטוף. היוצאים מדווחים על שלוש וחצי עד 4 שעות המתנה. נשים – בין שעה וחצי לשעתיים. הצעירים יוצאים בטפטוף איטי בערך אחד בדקה. אדומים, רטובים, מזיעים, פצועים, נסערים מנסים לאסוף את עצמם ביחד עם המכנסיים והחולצות והחגורות הפרומים. כאילו נפלטו זה עתה מזירת התגוששות. רובם לא יכולים לדבר מעוצם ההשפלה והכאב. (חווארה, 20.9.2006)
לפתע הופיע ג'יפ מג"ב ומתוכו יצאה קבוצת חיילים שכיסו את פניהם במסכות שחורות, ואתם כלבנית עם כלב בוקסר. ב-07:15 הם עלו למחסום ושם נערכה בדיקת הנשק. כעבור כמה דקות הם צעדו לתוך הכפר. מיד שמענו יריות וראינו תימרות עשן. הבדיקות במחסום הופסקו והממתינים הסיטו עיניהם מן המתרחש. ב-07:25 חוזרת הקבוצה בלווית שני בחורים שידיהם נאזקו מאחורי הגב, ועיניהם כוסו במשקפיים שחורות. המג"בניקים גררו אותם, בעטו בהם בחוזקה פעמים אחדות, למרות שהעצורים כבר היו חסרי אונים. אחד נאלץ לכרוע לפני הג'יפ והכלב, שאמנם פיו היה חסום, התנפל עליו מאחוריו. תוך שניות שניהם הושלכו לתוך הג'יפ והקבוצה נעלמה כאילו לקחה אותה הרוח. אישה עוברת אורח נתקפה בהלם, לא יכלה לעמוד על רגליה, הושיבו אותה על פגוש של רכב והושיטו לה מים
עד שהצליחה לחזור לעצמה. המחסום חזר לשגרה. (שיח' סעד, 12.9.2006)