במהלך חמש שנות פעילותינו נוכחנו כי הגבלת חופש התנועה אינה נעצרת במחסומים. היא מתבטאת בכל מגע של הפלסטיני עם רשויות השלטון. הכיבוש נעזר בכל זרועות אכיפת החוק כדי לאשש את חסימת החיים. עם הזמן נעשינו מודעות להתגייסות זרועות השלטון לאכיפת כללים ביורוקרטיים שהגיונם היחיד הוא הצרת צעדיהם של הפלסטינים.
הרשות "המחוקקת"
בעוד שבמדינה הכנסת היא הרשות המחוקקת בשטחים הכבושים היא כל חייל הלובש מדים ומחזיק רובה.
"איש צעיר, דובר עברית, פונה אלינו מלווה באדם כבן שבעים. הבחור הצעיר הוא נהג משאית שעל פי האישור שלה הוא רשאי להעביר במשאיתו מכוניות (ברישיון המעבר של המשאית כתוב בפרוש "להעברת מכוניות"). האדם המבוגר הוא בעל טנדר שרוף, הנישא על גבי משאית הגרר. השניים מבקשים להעביר את המכונית לתיקון בשכם. החיילים מסרבים. לדברי החייל האחראי במחסום, לטנדר השרוף אין אישור לעבור. וכי למה? כי האישור של המשאית הוא רק להעברת מכוניות לפירוק ולא לתיקון. לפירוק יש צורך במספר שילדה וכו'. כמובן שיש לחייל הצעה שהמכונית תתוקן בחווארה. המבקשים מסבירים לו שבמוסך בחווארה אין חלקי חילוף. התשובה לכך "שייקח מונית שתעביר משכם את החלקים." אחרי מספר טלפונים הם מורשים לעבור. אבל: המבוגר, יליד ותושב שכם, נקרא אל החייל ונאמר לו שהוא יכול להיכנס עכשיו לשכם אך כשירצה לצאת משכם לא יוכל לעזוב ללא אישור. (חווארה 23.6 )
הרשות המבצעת
בשל המצב המשפטי החל בגדה הופכת כל עבירת תנועה של פלסטיני למילכוד בירוקרטי ההולך ומסתבך והוא בעל השלכות מרחיקות לכת על חיי היום יום של עבריין התנועה.
דוחות תנועה:
מדובר בדוחות תנועה רגילים, חניה, נסיעה במהירות מופרזת, אי חגירת חגורת בטיחות, פנסים לא תקינים, וכד' - עבירות שכל נהג עלול לחטוא בהם.
דו"ח רגיל/ראשוני ניתן לשלם בבנק הדואר. כל הבנקים האלה נמצאים בישראל או בתחומי ההתנחלויות – מקומות שאין לפלסטינים גישה אליהם. האפשרות לשלם את הקנס הבסיסי/ראשוני בבנק קהיר עמאן קיימת – אך הפלסטינים חוששים שמפאת המצב לא יועברו התשלומים במהירות למשטרה ועניינם יעוכב. איחור בתשלום הקנס מחייב לקבל שובר קנסות חדש. השוברים החדשים הללו ניתנים לתשלום בבנק הדואר בלבד.
פלסטיני שנתפס נוהג ואיחר לשלם את קנס
התנועה, ניירותיו נלקחים ממנו ומאותו רגע הוא "מנוע משטרה". מניעה זאת היא בעלת השלכות גורפות על חיי המנוע בכל תחום של חייו. הסרת המניעה גם לאחר תשלום הקנס היא דרך ייסורים אמיתית .
משפטי תעבורה:
פלסטיני אשר עבר עבירה הגוררת העמדה לדין נדרש להפקיד ערבות במזומן שתבטיח הופעתו למשפט ורשיונות הנהיגה והרכב מוחרמים.לאחר תשלום הערבות הוא זכאי להחזרת המסמכים שהוחרמו. לצורך זה עליו להתייצב בתחנת המשטרה בראס-אל-עמוד, מקום שהכניסה לפלסטינים אסורה.
משפטי התעבורה מתנהלים במחנה מצפון לירושלים. בדרכו למחנה חייב האיש לעבור מחסומים אחדים. בהיותו "מנוע משטרה" מסרבים להנפיק לו אישור מעבר שבלעדיו אי אפשר לעבור במחסומים. כתוצאה הוא מנוע מלהגיע לבית המשפט, אינו יכול להגן על עצמו – ותוצאות המשפט הן בהתאם.
לאחר פסק הדין שניתן לא בנוכחות הנאשם עליו לקבל את גזר הדין בבית המשפט במחנה יחד עם שובר חדש לתשלום הקנס שהוטל עליו. את הקנס הזה ניתן לשלם אך ורק בבנק הדואר שאליו אין גישה לפלסטינים. את מסמכי המכונית המוחרמים ניתן לקבל אך ורק בתחנת המשטרה בראס-אל-עמוד עם הקבלה המאשרת את תשלום הקנס. שוב – הכניסה לראס-אל עמוד אסורה לפלסטינים.
הקשיים הנגרמים כתוצאה מתסבוכת זאת אין להם דבר וחצי דבר עם עבירת התנועה. (מתוך תלונה שנשלחה למבקר המדינה ב-20.6)
הרשות השופטת
תושב השטחים מגיע לידיה של הרשות השופטת אחרי שכבר פגש ברשות המבצעת: משטרה צבא או שב"כ. חוקי המשפט הצבאי וצווים של מפקדי כוחות צה"ל בשטחים הכבושים חלים על כל תושבי הגדה. לא צריך להיות עבריין כדי להיקלע לידיהם של סוכני המשפט הצבאי בשטחים. כולם מבוקשים.
מערכת המשפט הצבאי מחזיקה בידיה רשימה הולכת וגדלה של התאגדויות בלתי מותרות שקבע השב"כ.
איברהים, סטודנט באוניברסיטה האמריקאית בזבאבדה, ליד ג'נין, נושא תעודת זהות כחולה. נולד בעומאן. הוריו פלסטינים מאל עזריה וקבלו בשעתו תעודות זהות ישראליות. לפני שנה (או שנתיים) לאחר סיום לימודיו התיכוניים חזר לשטחים על מנת ללמוד באוניברסיטה. הוא נעצר ב24- באפריל ומאז – 52 יום – הוא נמצא בחקירות. אחרי ה-5 ביוני הועבר חומר החקירה לתובע הצבאי בסאלם (כדי שיישפט בבית המשפט באזור שבו "נעברו העבירות"). אתמול, יום א' הוא נשלח למחנה עופר ליד ירושלים להישפט. שם לא מצאו את התיק שלו ולא ידעו מה לעשות אתו. אחרי בירורים לקחו אותו לסאלם. גם שם לא מצאו את התיק ולא ידעו מה לעשות אתו ועל כן החזירו אותו למגרש הרוסים. אנחנו פגשנו אותו אחרי גירסת "סייר וטייל ברחבי ישראל" על פי חוקת השיפוט הצבאי. השוטר החוקר ביקש להאריך את מעצרו ב-10 ימים נוספים וכך התנהל הדיון:
עו"ד: ממתי הוא עצור?
שוטר: מהעשרים וארבעה באפריל
עו"ד: האם החשוד יודע במה נחשד?
שוטר: חברות בארגון עוין וסכנה לביטחון האזור.
עו"ד: מה הוא הארגון?
שוטר: איני מכיר את הפרטים (ואכן הוא לא הכיר אותם ועל שאלות רבות לא ידע להשיב וגם לא חשב שזה ענינו אבל אנחנו יודעות ועוד נספר לכן).
עו"ד: האם נכון לומר שפעילותו היא מכירת ספרים בדוכן ביריד מחשבים שנערך באוניברסיטה?
השוטר הפנה את השואל לדוח הסודי אבל השופט עיין בתיק שלפניו ואמר שהאשמה היא פעילות והשתייכות לארגון עוין. (איזה ארגון? המסתורין מתעבה. חכו בסבלנות).
עו"ד: האם נכון שאחת ההאשמות היא שהוא רקד במסיבה של הארגון?
שוטר: ההאשמות מפורטות בדו"ח הסודי.
עו"ד: איפה בוצעה העבירה?
שוטר: אנחנו לא נמצאים בשלב ההוכחות ואינני חייב לענות לך אבל אני מוכן לעיין שנית בתיק ולומר לך. (השוטר אומר שזה עיון שני, לדעתי זהו עיון ראשון).
אחרי העיון ענה השוטר: בזבאבדה. (כלומר, באוניברסיטה).
לסיכום חזר השוטר על בקשתו להאריך את המעצר כמבוקש, דהיינו ב-10 ימים כדי להשלים את פעולות החקירה.
עו"ד: החשוד נמצא במעצר כבר 52 יום, הוא היה חבר בארגון "ג'בהת אל אמל" – חזית התקוה – שהוא חלק מ"אתחאד אל טלבה" – הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה, במשך סמסטר אחד. הוא מכר ספרים בדוכן ורקד באיזו חפלה של ג'בהת אל אמל. חקירתו האחרונה הייתה ב-24.5, כלומר לפני 19 יום. כל הנסיבות, העברתו מכאן לשם הלוך וחזור, מראות על התרשלות בניהול התיק. יש לו משפחה בירושלים שמוכנה לערוב לו ערבות כספית.
לסיכום ביקש העו"ד שחרור בתנאים מגבילים או מעצר בית – כל אלה עד למשפט.
השופט בהחלטתו פירט את העבירות בהן נחשד העציר. נוסף על הפעילות בארגון הסטודנטים, המכירה והריקודים, צוין כי אחד התלמידים ביקש ממנו לעזור לו להיכנס לירושלים.
"למזלו" כך השופט, "הוא סירב". (אם הוא סירב, למה זה נכלל בתיק החקירה?)
עוד עבירות - הוא ניסה לגייס עוד 2 סטודנטים לפעילות בג'בהת אל אמל אבל הדבר לא עלה בידו.
מתן מקלט - סטודנט אחד ביקש ממנו להלין אותו בחדרו משום שהעיר שכם סגורה ומסוגרת ואין לו (למבקש) מקום להעביר את הלילה והוא נענה לבקשה. והעבירה האחרונה היא (שערותיי סומרות ממש) שהוא הלך לבקר חברה ללימודים, גם היא "פעילה בארגון" ושם הוא פגש את בתו של אחמד סעדאת.
החלטת השופט: הארכת מעצר ב-4 ימים. אם לא יוגש כתב אישום עד ה-15.6 ישוחרר החשוד בתנאים שיקבע בית המשפט. לא תהיה הארכה נוספת. (מגרש הרוסים 12.6)