מחסוםWatch מתריע – יוני 2005 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – יוני 2005

חמישי, 30 יוני, 2005

כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים ורשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה. (בבא קמא ס' ע"א)

היחס אל הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה, שאת אפס קצהו ראינו בצילומי הלינץ' של הילאל מג'יידה, מסיר את העמדת הפנים המוסרית שעוטים שליחי הכיבוש. מזה כמה חודשים אנו עדות להתאכזרות הולכת וגדלה ולגסות רוח פרועה כלפי מפגינים נגד הגדר, רוכלים בקלנדיה, חקלאים במרחב התפר, נהגי מוניות, עוברי אורח - הפלסטינים כולם.

קלנדיה 5.6: כל צבא זקוק לאויב. האויב העכשווי של צה"ל בקלנדיה הם הרוכלים המוכרים סיגריות,בוטנים, בגדים תחתונים, ספרים, פירות. הגיע עתה יומם, לאחר שהצבא ניצח במערכה כנגד האויב הקודם: נהגי הטרנזיט עם הלוחית הצהובה, נהגי המוניות עם הלוחית הירוקה והילדים שזרקו אבנים ונגעו בחומה.

באויב העכשווי נלחמים באותה נחישות כמו בקודם.כללי המערכה זהים. יש קו שאסור לעבור. הרוכל יכול לעמוד רק בשטח 'מסוים'. הגדרת השטח המסוים משתנה עם מצב הרוח של החיילים במחסום. יש רוכלים המפחדים מן החיילים ובורחים כאשר הם מופיעים, ואחרים אומרים שהם חייבים לעבוד כדי להרוויח את ה-50 ש"ח ליום ואינם מצייתים להוראות. כל הרוכלים מספרים על האלימות של החיילים. הם מדברים על בעיטות, חבטות והשחתת הסחורה. דיברנו עם הקצין האחראי במחסום וסיפרנו לו כי הדוחות של נשים ממחסוםווטש לאחרונה חמורים ביותר וכי כדאי שיקרא אותם. הוא מצדו טען כי אין אלימות נגד הרוכלים ובאותם מקרים שיש הרי שזה בגלל שהרוכל הרים יד. אחרי ארבע שנים במחסומים אנו סקפטיות מאוד לגבי ההסבר שלו.

קלנדיה 12.6: ...בשעה 15:05 ראינו התקהלות של בחורים במעבר, דרומית ליציאה מהמחסום. בצד השני של המחסום, מרחק של כ-30 מ', ב"תא הבידוד", ראינו קבוצה של 6-8 חיילים עומדים ומסתכלים על משהו שהיה מונח על הקרקע. הבחורים הפלסטינים טענו שמכים בחור שנלקח לשם. אחרי כמה דקות התרומם בחור עם ידיים כפותות מאחור, הלך כמה פסיעות וכרע שוב על ברכיו, מתכופף קדימה כאילו מקיא (אבל במרחק כזה לא יכולנו להיות בטוחים). הערנו לחייל מיחידת האבטחה שעמד לידינו שככה אסור להתנהג – להכות אדם שאינו מהווה סכנה. החייל ענה שהוא חייל נאצי בצבא נאצי. קשה להאמין. טלפנו למג"ד שהבהיר לחייליו מה שהבהיר וגם שלח את המ"פ והסמג"ד לחקור את הנעשה. (כמובן שהסיפור כפי שסופר על ידי החיילים היה, שהחייל אמר שאנחנו חושבות שהוא חייל נאצי וכו'....) החייל ומפקדו הישיר טוענים להגנה עצמית, מטיחים בפנינו צעקות וקריאות שאנו שקרניות – ועולם כמנהגו נוהג. המג"ד מעיד שזכויות אדם הן דגל שלאורו הוא הולך – אך אם כזה הוא הדגל אנא אנו באים?

. קלנדיה 16.6: ... ואז הופיעו החיילים. שלושה. הם הגיעו מכיוון דרום, הולכים בנחישות לעברו. מטרתם ברורה. הגיעו, הראשון בתנועה רחבה העיף את קערת התורמוסים שעפו לכל עבר על הארץ, לתוך הלכלוך והחול. אחרי עגלת התורמוסים הם בעטו בעגלת בוטנים, שהתהפכה... והבוטנים עפו באויר והתפזרו בחול. אחר כך הגיע תור השמלות הפרחוניות של הבסטה הסמוכה ושוב אותו הדבר, לנגד עינינו הטיחו את הקורה ועמה הבגדים על הארץ, תנועה רחבה גסה, השמלות מתגלגלות בחול, וגבו של החייל מתקער בתנוחת אדנות. כל התורמוסים והבוטנים היו פזורים, הבגדים זרוקים, והמבנה שעליו היו תלויים – מוטח על האדמה. החיילים עוד עמדו... איברהים החל אוסף בשקט את התורמוסים. החיילים הלכו אחרי שאחד מהם תלש ממנו את תעודת הזהות תוך נהמה "תבוא בלילה".

קלנדיה 21.6: פעמיים כבר פשטו החיילים על דוכניהם של הרוכלים עד שהגענו. אלה שלא הספיקו להימלט עם סחורתם זכו לנחת זרועם ו/או קתות רוביהם של החיילים. אנו פוגשות את ב' מהמת"ק שמעדכן: החיילים ביקשו מן הרוכל שיפנה את הדוכן והוא "התחיל לעשות בעיות" ואז עצרו אותו. במהלך השעה הבאה התברר כי הבחור התעלף וחיילינו, רחמנים בני רחמנים, שמו לו מיד אינפוזיה והזמינו עבורו אמבולנס. זה נשמע לנו מוזר. שאלנו את חברו איפה הכו אותו. בראש שלו עונים הוא וחבריו. ככה חזק עם הרובה. כשמגיע האמבולנס הוא צולע לעברו וברור שהוכה. לאחר ארבעים דקות אנו פוגשות אותו שוב בכיכר. והוא מספר לנו, עם דמעות בעיניו, שבחדר שבו נעצר היה כלב והחייל אמר לו: אתה והכלב אותו הדבר. וכן, הוא אומר, הרביצו קצת כשעצרו ובחדר הרביצו יותר ואז התעלף. גם תעודת הזהות שלו לא ניצלה – החיילים גזרו את הפלסטיק, הפרידו את הניירות והחרימו את התמונה שלו.

דגם של התנהגות סדיסטית כגון זו שאנו עדות לה בקלנדיה זה זמן רב אומר דרשני. לאיזה תהומות אפשר עוד להגיע!!!! רוחו של מי שורה כאן ומכוונת את כל הסדיזם הזה? לא די לאמר "הכיבוש משחית" – גם במסגרת הכיבוש אי אפשר לקבל מידה כזו של אכזריות ורשעות!

הקלות "ישראבלוף"

עוד מחסום ועוד מחסום.... ההקלות שעליהן מכריז דובר צה"ל לגבי הפלסטינים הנוסעים בדרכים הן אחיזת עיניים לשמה. בכל כמה קילומטרים – אנשים ותוצרת חקלאית מתבשלים במכוניות, מעוכביםinfo-icon (זמן של ילידים....), עומדים בשמש הקופחת ללא מיםinfo-icon, צל, שרותים, טיטולים, מטרנה...... התוצרת החקלאית מתקלקלת.

בית איבא 6.6: טורי מכוניות מכל הכיוונים. ג'יפים של משטרה חוסמים חלק מהכביש, אחד מהם נוסע בחריקה, דלתות אחוריות פתוחות, מפעיל סירנה. ארבעה חיילי מג"ב מסתובבים עם תעודות זהות של נוסעים ונהגים פלסטינים. אחד שומר על צעיר אזוק. כאשר אנו מתקרבות מסירים את האזיקים והחייל מציע לו מים. בדיקת התעודות נעשית בעצלתיים, מדי פעם מעבירים מכוניות לבדיקה. לקראת 18:00 מקפלים את המחסום, חלקו זז 200 מ' לכיוון בית איבא ומסירים אותו כליל אחר חצי שעה (והסכנה המיידית לבטחון המדינה חלפה עברה לה....)

מחסום דרכים בדרך לבית איבא מעט אחרי קדומים 11.6: טור לא קצר של מכוניות. שלושה מעוכבים ("כי הם לא הסתדרו לי טוב בעיניים" אומר החייל). אחר כך תרץ את העיכוב בסיבה השחוקה "התרעות".

שבי שומרון 14.6: מחסום דרכים ומכוניות מעטות משני הכיוונים. ג'יפ של משטרת התנועה מספק הסבר: "בהתנחלות שא-נור (המיועדת להתפנות בחודש הבא) חוגגים את חנוכת המקווה".

כל תושבי הכפר טוואנה בדרום הר חברון, בשכנות מיידית לחוות מעון, הינם מנועי שב"כ ונטולי כרטיס מגנטיinfo-icon – כך ייעשה לשכנו של מתנחל! גם כרטיס מגנטי הנדרש על כל צעד ושעל הוא מחסום – אכזרי ומתוחכם הרבה יותר מקוביות הבטון.