מחסוםWatch מתריע – ספטמבר 2005 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – ספטמבר 2005

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
שישי, 30 ספטמבר, 2005

חברון – "חדלו מכל תקווה הוי הבאים בי" (התופת של דנטה)

"מחזה סוריאליסטי" מתחולל כבר שנים בחברון. חברון (אזור H2) היא עיר רפאים שנוצרה תחת כיבוש אלים של מתנחלים בחסות צה"ל. תושבי המקום הפלסטינים אשר נותרו בבתיהם ו"לא הבינו את הרמז" חיים תחת טרור מתנחלים. עדויות על כך יש למכביר. באזור דרום הר חברון בלבד יש כ- 130 חסימות פנימיות, בנוסף לכך יש בחלק ה"יהודי" של חברון (H2) – 101 חסימות , מתוכן 17 מחסומים מאוישים. 

ניצפו ילדים המחזיקים אבנים שרצו לידות בעובר אורח פלסטיני. כשגערנו בהם ענה ילד אחד ש"מותר לרגום" ואף מצוה להרוג פלסטינים. מתנחל צעק שיתלונן עלינו במשטרה בעוון הסתה. (חברון, 11.9)

חנק הכלכלה הפלסטינית

עצרנו ליד הבית היחיד שמשמאל לכביש. נתברר כי במקום פועל מפעל לעיבוד עורות. בעל המקום סיפר כי עורות הכבשים והבקר עוברים במקום רק טיפול ראשוני . את הסחורה הוא מיצא לסין באמצעות סוחר ישראלי. סגירת המחסום בענבתא בשער לא מאויש הסגור תמיד מונעת מעבר בדרך ישירה למחסום גב אל גבinfo-icon – ותהליך היצוא נפגע קשות. מחסום ענבתא מוצב ב"שום מקום" - בלב השטח הפלסטיני, אפילו לא בסמיכות להתנחלות. בעקבות השיחה עם סוחר העורות תהינו האם המחסום מייצג עוד נסיון להעצים את הפגיעה בכלכלה הפלסטינית ולדרדר את הפלסטינים לעוני משווע. (ענבתא 24.9)

מחסום חדש נמצא בדרך שבין טנא-עומרים לאשכולות על כביש 3255. במחסום הזה לא נותנים לאנשי דהריה לעבור לרמדין אבל לאנשי רמדין נותנים לעבור לדהריה - עיר המחוז שממנה הם מקבלים את כל האספקה. לאנשי רמדין אין משאיות או מכליות ואינם יכולים להביא סחורה לכפר ובעלי משאיות מכל מקום אחר אינם מורשים להכנס לכפר. הקצין האחראי מספר שהוא מאפשר מעבר סחורות גב אל גב של "מוצרים הומניטריים" – דלק, מוצרי מכולת מיםinfo-icon וכו'. (הר חברון, 22 ו-27.9) על זה אפשר להעיר שדלק ומים ממילא עברו תמיד גם בסגר ובכתר. ואשר למעבר גב אל גב של סחורות הוא בלתי אפשרי כי כאמור אין משאיות. כלומר אפשר לחיות אבל אין בשביל מה. (הר חברון, 29.9)

...הפלסטינים מציינים שחלק מ"השקט" שאנחנו חוות נובע מאזלת היד שבאה עם חוסר יכולת להגיע למקורות תעסוקה – לא לישראל. אפילו לא לג'נין ורמאללה. בעל מפעל ליצירת לבנים אומר שהמפעל שלו סגור מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה. המפעל נמצא מול הפילבוקס על הכביש הפנימי בין שיוך לבני נעים. לא נאמר מפורשות מהצבא שהוא חייב לסגור את המפעל, אבל הצבא "עשה רעש" כדבריו כשניסה לפתוח את המפעל. (הר חברון 1.9)

גניבה צהלית: בחווארה, מול מה שהיה פעם המחסום הדרומי עומד מפעל לחיתוך אבן. בעל המפעל סיפר שבא ג'יפ וגם בולדוזר עם חיילים חמושים והחלו להעביר גושי סלע מקנת כספו המיועדים לחיתוך לצרכי בניה. הוא התנגד, מחה, הסביר שערך האבנים כ-20.000 ש"ח. ציפצפו עליו. האבנים הונחו בשולי הדרך כדי למנוע ממכוניות לחנות שם. האיש הסביר לנו כי כמה משפחות מתפרנסות מן המפעל ובקיצור, שוברים את מטה לחמו. (חווארה, 17.9)

לכל המקרים המצוטטים לעיל יש להוסיף את מיסוד נוהל הבידול (בידול = יצירת בנטוסטנים). הבידול מונע מעבר בין אזורים שונים בתוככי הגדה המערבית בדומה למה שמתרחש במחסום הקונטיינר (ואדי נאר)ץ הבידול מתפשט עתה צפונה למחסום תפוח וחונק כל אפשרות לתפקוד מערכת כלכלית סבירה. גם הסגר שהתחיל ב-11 ביולי 2005, נמשך לאורך ההתנתקות, עבר לחגים היהודיים וימשך עד סוף הרמדאן, משמש כחוסם עורקים כלכלי.

שודר ברדיו...

משמרת בהחלט לא רגילה, בקלות היתה יכולה למלא מחזה של כמה מערכות. האקדח במערכה הראשונה עשה "בום" באחרונה.
ועכשיו לעיקר החדשות (אמש, 8 בערב...) 
המחסום מתרוקן מאנשים. 2 נערים המחזיקים 2 שקיות ניילוןinfo-icon מדובללות, אחת ירוקה ואחת צהובה עוברים את הקרוסלה הראשונה. לפתע נשמעת צעקה "נוהל מטען" וכל החיילים שועטים לעברם עם נשקים שלופים ודרוכים, מוכנים לירי. הנערים מיד מרימים ידיים למעלה וזורקים את השקיות על הרצפה. החיילים מורים להם להתפשט לגמרי והם נותרים בתחתוניהם. הידיים שלהם, כל הזמן למעלה, רועדות מפחד ומקור. המחסום עומד מלכת והחוזרים לסעודת החג הולכים ומתרבים.
החיילים מבקשים מאחד הנערים, לקחת את השקיות וללכת בתחתוניו 300 מטרים בשדה הפתוח מימין למחסום. החיילים והקצינים פותחים במסע חיפוש אל שקיות הניילון הזרוקות בשדה. הולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים. אלא שהשדה זרוע שקיות ניילון מכל הצבעים והמינים וקצת קשה לזהות מי זה מי. הדיבור במחסום הוא שבשקיות יש כדורים וכלי נשק תוצרת בית. ג'יפ עם חבלני משטרה מגיע. החבלנים מגרשים את כולם - כ-80 איש עד המחסום הדרומי. כל אותו זמן מתנחלים מהר ברכה דוהרים להתנחלות וממנה ולהם לא נשקפת כל סכנה מהפיצוץ הקרב ובא. הפלסטינים רעבים וצמאים אחרי יום עבודה בצום ממושך, ממהרים לביתם וחיילים מסיגים אותם לאחור ללא מתן הסבר אבל עם הרבה נפנופי רובים. החשכה כבר ירדה והרובוט המשטרתי לא מוצא את השקיות – הרי השדה זרוע בזבל ובמיליוני שקיות ניילון. גם לא-רובוט היה מתקשה. מרחוק אנו רואות את אחד הנערים ניגש לשדה, מרים את השקיות ומניח אותן מול הזרקור של הרובוט. זהו "נוהל שכןinfo-icon שקית"...נשמע "בום" קטן ולא מרשים.
החיילים חוזרים למחסום אבל ג'יפ משמר הגבול עדיין חוסם את המעבר. אחד החיילים בוחר לעצמו פלסטיני "סמל תורן" ובהנחת-יד פטרונית-סחבקית ידועה על כתפו הוא לוחש לו דבר מה. אחר כך מוסר ה"סמל תורן" בקול רם ובערבית שבעוד 5 דקות המחסום יפתח, ויש לעבור בכביש ולא בשביל הולכי הרגל. הפלסטינים פותחים בהליכה מהירה לעבר המחסום, על הכביש כדי שלא לעבור קרוב מדי לזירת האירוע, מה שהצענו כבר לפני שעה.
בדרכנו הביתה שמענו בחדשות שבמחסום חווארה נתפסו 2 נערים עם אקדחים מאולתרים (מה זה?) וכדורים.

תהינו:

  • איך זה שנתנו לאחד הנערים להסתובב במחסום חופשי בין עמדת המעוכבים לעמדת בדיקת התעודות הלוך ושוב?
  • איך זה שהנערים לא ביקשו להודיע להוריהם מה קורה איתם?
  • למי יש עניין לשלוח אותם למחסום כדי להיתפס שם עם שקית ניילון מדובללת ובתוכן כמה כדורים וחלקי אקדח "תוצרת בית"?
  • איך זה שעוד לפני שנערך הפיצוץ המבוקר כבר היתה ידיעה בחדשות אודות תפיסתם של 2 הנערים ומה היתה תכולת השקיות שבשום שלב לא נפתחו ואיש לא הציץ לראות מה באמת בתוכן?

 לו לא נכחנו במקום יתכן ודובר צה"ל היה מודיע כי חגורות נפץ "מטיילות" אל מרכז הארץ. (חווארה 9.10)