דומא

צופות: 
נטלי כהן, חיה גינתון, נעמי בנצור (מדווחות) ברכב נאדים.
23/03/2016
|
בוקר

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

9:30  צומת תפוח. רכב משטרה במקומו הקבוע, בכניסה לצומת. אין חיילים במתחם. 

 

10:00 דומא

בלילה שבין שבת וראשון השבוע ארעה בשנית שרפה בבית משפחה בדומא.   הפעם היעד היה דירתו של איברהים, בן 23, נשוי "טרי", היחיד מכל אנשי הכפר שראה בעיניו את המתנחלים ששרפו את בית משפחת דוואבשה ביולי 2015.  הוא ואשתו הצעירה הצליחו לחלץ את עצמם שאם לא כן, גם גורלם היה מוות בשרפה. אך בעוד שבית משפחת דוואבשה נבחר כפי הנראה באקראי, השרפה בביתו של איברהים הייתה מכוונת-יעד: ניסיון רצח בכוונה תחילה של העד היחיד, שעדותו במשפט היא נדבך משמעותי ביותר לצורך הפללת המתנחלים שנעצרו. 

היעד הראשון שלנו הוא בית המועצה. שם אנחנו פוגשים את מיודענו ז. הוא מתוח ונסער. הוא מספר לנו כי מאז שרפת משפחת דוואבשה, איברהים נלקח פעמים רבות לחקירות ע"י השב"כ, שבמהלכן נאמר לו ע"י החוקרים שיש אנשים שעלולים להתנכל לו ועליו להיזהר.  כך נאמר לו גם יום לפני השרפה בביתו. ז. מספר שגם הפעם ראה איברהים את מבצעי הפשע - שני אנשים לובשי שחור ומסכות על פניהם. הוא, יחד עם אביו ואחיו ניסו לרדוף אחריהם, אך אלה ברחו לכיוון מערב (אזור ההתנחלויות הבלתי חוקיות קידה, עדי-עד, אש קודש, בין האלימות  ביותר בגדה). לדברי ז., אנשים בכפר ראו רכב צבאי שהדליק אורות. לשאלת התושבים ענו החיילים שהם אבדו את הדרך... השמועה אומרת, שבמושב האחורי של אותו רכב הסתתרו הפושעים.

כאשר הגיעו רכב הכיבוי והאמבולנס שהוזעקו מבורין, השרפה כבר כמעט כובתה כליל על ידי המשפחה ותושבי הכפר. 

זמן קצר לאחר מכן הגיע הצבא לכפר. התושבים התקהלו , ונתקלו בגז מדמיע וכדורים חיים. שני תושבים נפצעו ונזקקו לעזרה רפואית. 

אנחנו נוסעים לביתו של איברהים, הסמוך לבית השרוף של משפחת דוואבשה. בחצר הבית, כבסוכת אבלים, יושבים גברים, בני משפחה וידידים. אביו של איברהים, אדם רהוט ומרשים, מקבל את פנינו. הוא לוקח אותנו לדירת בנו, הממוקמת בקומה השנייה, מעל בית המשפחה המורחבת.  בחדר השינה של הזוג הצעיר המראה מזעזע: החדר, על כל תכולתו, שרוף כלו. הקירות מפויחים. זגוגית החלון בחדר מנופצת: דרכה נזרק בקבוק התבערה. 

האב מוביל אותנו לחצר, ומצביע על המסלול שדרכו עברו המציתים: הם טפסו על עץ הזית שבחצר,  משם עלו  לחלון ללא זגוגית על קיר הבית,  ממנו דלגו לגג, היישר מול חלון חדר השינה. המראה אינו מותיר ספק: המציתים הכירו היטב את הבית וסביבתו, ידעו בדיוק היכן ממוקם חדר השינה של הזוג, ובוודאי תכננו היטב את שלבי ההגעה אליו.

האב מדגיש: "אפילו שכנים אמרו לי אחרי הדליקה שהם אמנם יודעים שאיברהים ואשתו גרים בדירה העליונה מאז נישואיהם,  אבל לא היה להם מושג היכן בדיוק נמצא חדר השינה שלהם". למציתים היה המידע המדויק. הם תכננו לשרוף את איברהים ואשתו בשנתם.    

למזלם של בני הזוג הם התעוררו בזמן, התעשתו ויצאו מהחדר הבוער מבעד לדלת שעדיין הלהבות לא הגיעו אליה. הם הלמו בחוזקה על שער הברזל ממול המוביל לבית ההורים בקומה התחתונה. זמן יקר עבר עד אשר ההורים התעוררו למשמע המהלומות ופתחו להם את השער. בני הזוג נצלו ממוות    

בחקירות של האב והבן מטעם המשטרה והשב"כ עלו וחזרו השאלות הבאות: "אולי אתם שרפתם בעצמכם, כי רציתם לקבל כסף?" "אולי יש לכם אויבים בכפר? 

כאשר האב והבן הזכירו את המילה "מתנחלים" בעת שנחקרו, הם נתקלו בתגובה זועמת מצד החוקרים: "תספר מה קרה, אבל אל תגיד "מתנחלים". החוקרים  טרחו גם "לנמק": "הרי אין כתובות על הקיר בעברית". כדי להוריד מן הפרק את החשד במתנחלים הם השתמשו בנימוק המחץ: "אתם הרי לא נשרפתם"...  עד כדי כך. 

12:30 צומת תפוח. חיילים בודקים מכוניות שמגיעות מכיוון שכם. תור ארוך משתרך. 

13:00 חזרה לראש העין.