חמרה (בקעות)

צופות: 
רויטל סלע. רחלה חיות (מדווחת, מצלמת)
23/03/2016
|
אחה"צ

13.30 - 14.35

 

13:30 מחסום בזק. עברנו.

 

יום חם מאוד. הצבע ירוק מתחיל לדהות. עדרי הצאן והרועים נראים על המדרונות. שלווה לכאורה.

בעלייה לכיוון תיאסיר לא ראינו חיילים. נמשכות עבודות העפר סביב מעביר המים .
מחסום תיאסיר פתוח. גם ליד המגדל לא נראו סימני חיים. יש תנועה של מכוניות לשני הכיוונים. 

עבודות בעלייה לתיאסיר.

 

כביש 578 / דרך אלון: ללא תנועה צבאית. הכביש נראה ידידותי מתמיד. אבל השער והמכשול דרומה ושתי ההתנחלויות שממול אינם מאפשרים לדמיין  חיים של שלווה במקום היפה הזה.

עבודות בעלייה לתיאסיר

 

מחסום חמרה: 14:00 (למה צריך אותו?)

אף מכונית לא המתינה על הכביש שממזרח למחסום המחסום. בתוך שניות נהיה תור של 13 מכוניות שהמתינו למעבר.

המעבר היה מהיר, ללא בדיקה וללא עיכוב. הנהגים שרגילים לעצור ולהמתין עש שחייל יורה להם להתקדם ולעבור – מהססים קצת לפי שהם ממשיכים בנסיעה.

שני חיילי מילואים באו לבדוק מי אנחנו. שלא כרבים אחרים, הם ידעו על מחסוםwatch. התפתחה שיחה קצרה של התעניינות הדדית (אחד מירושלים והאחר - מההתנחלות אפרת, והם שייכים לגדוד תומר של חטיבת הבקעה), הבנו ש"אריות הירדן" עדין באימונים. שאלו אם יש ברשותנו מיםinfo-icon ושבו אל עמדת הכביש. 

מאוחר יותר הגיעו אל המחסום שתי מכוניות עם לוחית צהובה/ישראלית. אחת – עברה ללא עיכוב מערבה (תהינו למה ואין לנו הסבר), והאחרת - לאחר שהות קצרה עם החיילים ליד העמדה, שבה ונעמדה לידנו. ישב בה איש בבגדי צבא אך בלי תגים או דרגות. הוא ביקש תעודות. למה? - כי אנחנו מתעדות מתקן צבאי שהוא שלו, ומי נתן לנו רשות לכך ובלה.. בלה.. בלה..

לאחר שהשמענו את דברינו הרגילים למצבים מעין אאלה ביקשנו ממנו להזדהות וחזרנו למכונית. בעוד אנו מוציאות את התעודות הוא דיבר בטלפון. כדי לרדת מאיתנו (ומהסולם שבנה לעצמו) הוא אמר שעלינו להמתין למשטרה שתגיע כדי לזהות אותנו "ועד אז אתן מוזמנות להתפנות מהמקום"...

 

אז בשעה 14:20 התפנינו.  בכל זמן שהותנו שם, המכוניות שהתקבצו ממזרח העברו בשיירה ללא עיכוב.

 

 "בעליו " של "המתקן הצבאי" ממתין במכוניתו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

14:35: מחסום בזק – עברנו