חבלה

צופות: 
חנה אבירם, רותי כץ
20/03/2016
|
בוקר

הכיבוש ניכר בפרטים הקטנים – הוא מתקיים ומתרחב תוך שהוא מתבסס על הצורך של הכבושים להישרד ועל נכונותם של הכובשים להחיל אותו.

6:00 – חיילים נמצאים ופלסטינים כבר ממתינים. מכוניות בעלות לוחיות רישוי ישראלי ממתינות ביציאה מהמחסום. אחד הפלסטינים מסדר את תור הממתינים להתחיל בעמל יומם.

6:15 – חמישיה ראשונה של פלסטינים היוצאים מכיוון חבלה.

7:00 –מיניבוס המורים עובר לאחר נוהל בדיקת התעודות (הנהג מדומם מנוע, יורד מהרכב, ניגש לחדר הבידוק, חוזר אל המיניבוס, מתניע וממשיך).

7:10 – מכוניות עוברות במקביל ליציאת הולכי הרגל/רוכבי האופניים

7:20 – המיניבוס חוזר עם תלמידים. במקביל יוצא מחבלה מיניבוס אחר.

חייל ניגש אלינו וחוזר על דברים ששמענו לא פעם: 'שטח צבאי', 'אל תצלמו' כי זו 'עמידה טקטית' (של חיילים) וחוזר אל מקומו.

ולפני כן, פלסטיני שעבר אמר לנו באנגלית: 'מה שאנחנו צריכים זה שלום אמת, מלה אחת – שלום'.

7:40 – חמישייה אחרונה עברה. המחסום נסגר.