דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

צופות: 
ציפי עיינות ומיכל (מדווחת)
22/03/2016
|
בוקר

ראית פלשתינים מחייכים?

 

נסענו בצהריים המוקדמים.

 

מחסום סנסנה היה ריק מפועלים.  בכביש 60 תנועה רגילה.

השכונה החדשה בהתנחלות שמעה, על סף איכלוס, נראית מהכביש חדשה ומפוארת.

כל הכניסות לחברון פתוחות והתנועה זורמת.

נסענו לבקר את משפחת עטא ג'אבר.

 

"לאן נעלמתם?" הם שואלים בשמחה. "אנחנו יודעים שהיה מסוכן לכן לבוא. אנחנו כל הזמן מפחדים." הם אומרים.

 

 "אנחנו יוצאים רק לדברים הכרחיים וחוזרים הביתה. כי על הכביש (60) ובכניסה לחברון כל הלילה הצבא והמשטרה והמתנחלים מסתובבים, עוצרים, ויורים. פחד. רק לפני שבוע נהרג בן דוד צעיר. המכונית שלו התקלקלה ירד לתחנת הדלק שבכניסה לקרית ארבע והם ירו בו והרגו אותו. אחר כך הם מפרסמים אצלכם שהיה מחבל. אבל הם ירו בו סתם."

 

עטא ויוסרי אחיו יושבים איתנו בכניסה לביתם,  השוכן למרגלות שכונת נופי ממרא.

מוקפים בכרם היפה שמתחיל ללבלב עכשיו. הם מספרים:

הסכסוך עם חברת מקורות נמשך. מקורות מספקת מיםinfo-icon פעם בחודש לחברון הערבית ושכונותיה קונים ממנה מים בתיווך של חברה מקומית. בגלל המחסור המתמיד הם העבירו צינורות מנקודת המים ונתפסו כגנבים.

"יש לנו ירקות, יש לנו כרמים. הם לא מספקים לנו מספיק מים וברור שמוכרחים לגנוב אחרת הכל מתייבש" הם אומרים. "אנחנו נאלצים לחפור בורות אגירה ולחפש בארות. הם רוצים ליבש אותנו שנתייאש ונעזוב והם יוכלו להרחיב את קרית ארבע. אבל אלה אדמותינו יש לנו קושאן. היינו פה הרבה לפני היהודים שבאו אחרי מלחמת ששת הימים."

 

שוב נפרש סיפור הכיבוש במלוא אכזריותו: הפקעת האדמות שהחלה ה כדי לבנות את קרית ארבע ב-1968 ונמשכת עד היום ואתה יצירת מחסור תמידי במים. אני נזכרת  כמה פעמים באו מהמנהל האזרחי וקרעו להם את צנרת הפלסטיק אספו את צינורות המתכת והרסו הכל. כל הבקעה הסובבת את חברון היא חקלאית עם כרמי ענבים זיתים וירקות ומפרנסת עשרות אלפים בני אדם.

 

"אנחנו בבית סהר" אומר עטא, "לא מגיע לנו לנסוע לים? לירושלים, לטבריה כמו כל בני האדם? לא מגיע לנו להסתובב באזור בלי לפחד ממעצרים ואלימות? הולכים מהבית לעבודה בשדה, קצת קניות וחוזרים מהר הביתה. לא יכולים לצאת לשום מקום.

ראית פלסטינים מגיל 20 ומעלה שהם מחייכים? ראית חיוך על הפנים של מישהו מאיתנו? אין חיוך רק סבל יש לנו," אומר עטא.

 

היו מאבקים משפטיים על ביתו של עטא  מצידו השני של הכביש והרסו לו לא פעם. בסופו של דבר ע"וד נעמי בצר נאבקה ובית המשפט פסק לטובתו והוא בנה מחדש את ביתו. בבית הזה של שניים מאחיו ואמו חיותinfo-icon 17 נפשות שמנסות לשרוד ומגדלות בכל פינה גם ירקות לצרכי המשפחה. כמובן שאסור להם לבנות תוספת. בתי נופי ממרא ממש מעל לראשם וברור שהיו רוצים ליצור רצף טריטוריאלי בין השכונה הזאת לבין שאר שכונות קרית ארבע. אבל הכרמים הנהדרים של משפחת ג'עבר, מעכבים את התוכניות, אז מלחמת ההתשה נמשכת.

 

מה נאמר להם חוץ מלהתבייש ולבוא שוב ושוב לבקרם שידעו שאכפת, שידעו שיש מי שיספר את סיפורם? שאולי הגורמים המשפטיים שיכולים יעשו למענם את הצדק?