קלנדיה

צופות: 
חנה ש., רונית ד. (מדווחת), מקס – אורח מגרמניה
16/03/2016
|
בוקר

בוקר נוראי במחסום קלנדיה

הגענו למחסום קלנדיה ב-5:25. הבוקר יש לנו אורח, בחור צעיר מגרמניה. בד"כ אנו נוסעות דרך כביש בגין ו-443 ופונות לכיוון עטרות ולמחסום. היום אספנו את האורח במרכז העיר ונסענו דרך פסגת זאב ולאורך חומת ההפרדה, על מנת להראות לו את החומה המפרידה בין השכונות הערביות של צפון –מזרח ירושלים. בדרך אנו מתארות לו מה הוא צפוי לראות במחסום, ומספרות שלעתים הכל עובר בשקט ובמהירות, אך לעתים המצב רע מאוד. כשאנו מגיעים, מקבל את פנינו גשם ואנו ממהרים אל תוך המחסום. בפנים 5 עמדות פתוחות והתורים כבר ארוכים. בעוד האורח המום ממראה עיניו ואנו מסבירות על המתרחש, הוא מקבל הדגמה חיה של קריסת התורים והפיכתם לערימת אדם זועקת ודוחפת.

כרגיל במקרים כאלה אנשים שאינם רוצים להידחף נסוגים לאחור והספסלים מתמלאים. נשים כבר לא יכולות להשתלב בתור. הנשים והמבוגרים מתחילים להצטופף ליד השער ההומניטרי שצפוי להיפתח רק ב-6. דווקא היום אין שוטר/ת בסביבה והחייל באקווריום פותח את הקרוסלות שבקצה המכלאות לזמן קצר ביותר כל פעם. (כשיש שוטר/ת הם מווסתים את פתיחת הקרוסלות, וזה נעשה בד"כ באופן יעיל יותר).

היום היה הגרוע ביותר שיצא לנו לראות בקלנדיה כבר זמן רב. האורח שלנו "זכה" לראות את מחסום קלנדיה במירעו... שלוש פעמים במהלך הבוקר היתה קריסה של התורים. בכל פעם לוקח זמן רב עד שערימת האדם משתחררת ושוב יש 3 תורים מסודרים. אך כאשר הקרוסלות נפתחות לזמן קצר בכל פעם והתור לא מתקדם, אנשים מתייאשים ומתחילים לדחוף במטרה להצליח להיכנס. היום נוסף לכך גם הגשם. כאשר התורים גולשים אל מחוץ לסככה העומדים בחוץ נרטבים.

השער ההומניטרי נפתח באיחור אופייני. פתחה אותו החיילת הדרוזית מהמת"ק ועמה השוטרת הבלונדינית, ואח"כ גם מאבטח הצטרף. היו אנשים רבים והשוטרת חסמה את המעבר בין עמדה 5 לשאר עמדות הבידוק, כך שעמדה 5 תשרת את הנכנסים בשער ההומניטרי. אך העמדה התקשתה לעמוד בעומס, ובשלב מסוים גם נסגרה מסיבה לא ברורה ולקח זמן עד שנפתחה שוב. אדם אחד התלונן על החיילת מהמת"ק וטען שהיא אינה עושה עבודתה כנדרש וגורמת לבלגן בתורים. אנו חייבות לציין שעד כמה שאנו ראינו לא נראה שיש בסיס לטענה.

כשהשמש יצאה לרגע יצאנו החוצה והלכנו לכיוון הכיכר כדי להראות לאורח את מחסום כלי הרכב והכניסה לקלנדיה עצמה. גם שתינו תה וקפה שקנינו מחברנו בדוכן הסמוך למחסום. הגשם שהתחדש הבריח אותנו חזרה לסככה.

בשבע וחצי לערך הודיעו שלא יפתחו עוד את השער ההומניטרי, למרות שהחיילת מהמת"ק נשארה במקום והתורים היו עדיין בכאוס מוחלט. זה גרם לכך שחלק מהנשים והזכאים האחרים הצטרפו לתורים הרגילים, אך אחרים שהגיעו ניגשו כהרגלם לשער ההומניטרי.

ואז הגיע איש כבן 55 שרגליו פשוטו כמשמעו לא נשאו אותו. הוא נתמך משני צדדיו בבניו שנשאו אותו וכן את התיקים שעימם. גם אשתו היתה איתם וברור היה שהאיש מגיע לאשפוז בבית חולים. המחזה היה קשה לצפיה. הם התקדמו לאיטם צעד אחר צעד, כאשר האיש כושל וכמעט נופל בכל רגע ובניו עושים כמיטב יכולתם לתמוך בו. האנשים פינו להם את הדרך והם התקדמו ונטמעו בין הממתינים ליד השער ההומניטרי. החיילת והשוטרת לא הבחינו בהם בהתחלה בין כל האנשים. אך כשראו אותם הן ניגשו ופתחו עבורם את השער ההומניטרי. אחרי השער יש קרוסלה. במקרה הזה ברור שהאיש לא יוכל לעבור בקרוסלה. ואכן השוטרת והחיילת מהמת"ק פתחו עבורם את השער שליד הקרוסלה ואח"כ ליוו אותם לאט לאט אל עמדת הבידוק כשהן נושאות את התיקים, הבנים תומכים באב משני צדדיו והמאבטח שומר עליהם. האם נשארה מאחור וצפתה בהם. השוטרת, החיילת והמאבטח ליוו אותם עד שעברו את עמדות הבידוק ויצאו החוצה (גם שם יש קרוסלותinfo-icon, וצריך לפתוח את השער שליד, הנעול בד"כ).

בזמן שהחיילת והשוטרת נעדרו כדי לסייע לאיש החולה, החייל באקווריום שוב לא העביר מספיק אנשים בקרוסלות. ליד עמדות הבידוק כבר לא היו כמעט אנשים ובכל זאת לא נפתחו הקרוסלות לזמן מספיק. כשהשוטרת חזרה ותפסה פיקוד על "ההזרמה" (כך הם קוראים לפתיחת הקרוסלות) המצב השתפר, אך בינתיים היתה כבר קריסה נוספת (שלישית בבוקר אחד) של התורים.

רק אחרי 8 הצטרפנו לתורים ששוב היו מסודרים והתקצרו. לקח לנו כ-20 דקות לעבור. את פנינו בחוץ קיבל שוב גשם. מיהרנו למכונית ולתנועה הסואנת בפקקי הבוקר. הרהרנו בעובדים הפלסטינים שעברו את התלאות האלה ועכשיו מותשים ורטובים הם ממהרים ליום עבודה מפרך.