פלאמיה

בדרכנו לפלאמיה עברנו דרך עזון כדי לתת לז. בגדים לחנות יד שניה שלו. החנות הייתה סגורה,. לכן השארנו את החבילות אצל הירקן השכן, והמשכנו. הכניסה לעזון לא הייתה מאוישת.

 שער 935 (פלאמיה דרום) - שעת הפתיחה: 15:50 - 16:20                                                  

הגענו ב- 15:40. כבר המתינו 5-4 טרקטורים לפתיחת השער, ב-15:50 בדיוק המ"צ הגיעו המ"צ ופתחו את  השער. החקלאים נבדקים במהירות, במקרה של זוג מבוגר וצעיר שהיו על טרקטור, רק הצעיר ירד להיבדק והמבוגרים נשארו על הטרקטור. כעבור כ-10 דקות הופיעו שני טרקטורים נוספים, כשהאחרון עמוס בלימונים יפים ושמנמנים.סה"כ התנועה הייתה די דלילה. עברו 24 איש, 20 גברים וארבע נשים.

ב-10 הדקות, שלא היה איש בשער, ר. התקרבה קצת לכיוון העמדה, וניסתה לתקשר עם החיילים. הסבה תשומת ליבם לטבע היפה מסביב ולחסידות שעפו בשמים. אבל אז יצא מן הג'יפ מ"צ גבה קומה, והודיע לנו: באתן לעשות את העבודה שלכן, לכו אחורנית. אתן מפריעות לחיילים שלי (שישבו מובטלים). לפחות הכיר בכך שאנו עושות את העבודה שלנו. אחד החקלאים במעבר הזמין אותנו לביתו בג'יוס לקפה.

שער 914 (פלאמיה צפון) - שעת הפתיחה: 16:25 – 16:50                                                     

הגענו ב-16:30. השער כבר היה פתוח ועשרות  בודדות של חקלאים זרמו החוצה. הרבה צעירים והרבה ילדים הסתובבו שם. ברגל או באופניים. העוברים פלטו שלום לעברנו ולשאלתנו ענו: הכל בסדר, הכל בסדר. רק צעיר אחד נעצר ואמר: הכל בסדר? לא.  שום דבר לא בסדר. האדמה שלנו. למה לעבור מחסום? והחיילים : לך קדימה, לך אחורנית, חמש חמש, למה?? - זה בסדר?". - דבריו ביטאו הכל. מה יכול להיות בסדר בתקיעת גדר ומחסומים בין אנשים ובין אדמותיהם? המילה "שערים חקלאיים" אינה  הופכת זאת ליותר בסדר.

נסענו בחזרה בדרך המתחדשת הנסללת מפלאמיה לבית ג'מאל. הדרך עדיין בעבודה, אך כבר ניתן לנסוע עליה.  ועצרנו בחנות המכולת של ידידנו. התקבלנו בחיוך רחב שלו ושל אשתו,  ומיד נתבקשנו  לשבת, וכובדנו בקפה ותה.

לדברי מארחנו לפני מספר ימים נער בן 17 תושב הכפר ניסה לעבור את הגדר כדי לעבוד בארץ, והחיילים הרגו אותו. עכשיו מידי יום באים חיילים בלילה ועוצרים את אחיו אחד אחרי השני.  אבל חוץ מזה מרקיז הכול בסדר.

גם בדרכנו חזרה הכניסה לעזון לא הייתה מאוישת.