אל מור'ייר, דומא
9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.
בכל תחנות האוטובוס לאורך כביש 5 ניצבים חיילים חמושים. רכב משטרה אחד בכניסה לצומת תפוח, ורכב שני ביציאה.
התופעה חוזרת על עצמה. המתנחלים אינם צריכים לטרוח: הצבא ממלא את מקומם במסירות. אם בעבר הלא רחוק מתנחלים נהגו להגיע לכפרים בימים ובלילות ולהשליט טרור, הרי עתה התמונה נראית שונה. דווקא באזור דרום מזרח הגדה שבו שוכנות התנחלויות מן האלימות ביותר, המתנחלים נמנעים מלהיכנס לכפרים. (ייתכן שהסיבה לכך היא התארגנויות תושבי הכפרים למיליציות של משמר אזרחי שהבריחו לא אחת את המתנחלים הפולשים). ממלא מקומם, הצבא, דואג שלא יהיה רגע של שקט. חיילים נכנסים לתוך הכפרים ופורצים לבתים, או לחילופין אורבים לתושבים בכניסה לכפרים ומתעמרים בהם. כך יכולים המתנחלים להמשיך ולבסס את אחיזתם באדמה לא להם, בלא שיבזבזו אנרגיות על התחככות עם התושבים. את התפקיד הזה מבצע עתה הצבא.
10:00 אל מראייר.
לאורך דרך העפר המובילה לכפר עצי זית שנכרתו מתחילים להצמיח חיים חדשים. צמיגים שנשרפו בהתכתשות נערים עם הצבא השאירו כתמים שחורים על הדרך.
וכנגד - רועים עם עדריהם נראים בשדות. הפעמונים על צווארי הכבשים מצלצלים. שקדיות פורחות בוורוד ולבן. פסטורלה...
במחסן תבואה מתכנסים מספר תושבים ומעדכנים אותנו לגבי ההתרחשויות מאז ביקורנו הקודם: ליד אל מראייר נמצא מאהל בדווי שהצבא איים להרוס, ואכן, האיום בוצע, 200 בני אדם נותרו ללא מחסה, עד אשר הצלב האדום תרם להם מספר אוהלים שעדיין עומדים על תילם. המתנחל-הרועה מעדי-עד שהתמקם בבסיס הצבאי הסמוך והפך את הנחל הסמוך ושדה המרעה סביבו לנחלתו הפרטית - נעלם מהשטח. לדעת התושבים, הצבא סילק אותו. הקרוואן שלו נמצא עדיין בתוך הבסיס הצבאי.
מאז הקמתה יושבת ההתנחלות הבלתי חוקית עדי עד על 200 דונם מאדמות הכפר. כנהוג בגדה, המתנחלים הקימו סביבה גדר. תושב הכפר המתקרב לגדר מתחייב בנפשו. אבל לאחרונה תאבונם של המתנחלים גבר: כדי להרחיב את שטח ההתנחלות הם הקימו גדר נוספת. כתוצאה, סך האדמות המופקעות לטובת ההתנחלות והבסיס הצבאי הסמוך מגיע עתה ל-450 דונם. בני שיחנו קושרים את בניית הגדר הנוספת עם העובדה שבניגוד לשנים קודמות עדיין לא קבלו אישור מהמינהל לעבודות החריש התקופתיות. כאשר התושבים מבקשים אישור לעבודות סביב עצי הזית, התשובה האכזרית שהם מקבלים היא: " הרי כרתו לכם את העצים, אז על איזו עבודת טיפול אתם מדברים?"...
בנוסף להפקעת האדמות הנוספת הרס הצבא לולי תרנגולות שהוקמו בשטח C.
כניסת הצבא לכפר מקשה מאד על חיי התושבים. תלמידי בית הספר שרואים בכניסת החיילים השפלה, יוצאים לקראת החיילים, זורקים אבנים ומבעירים צמיגים. החיילים משיבים בגז מדמיע. לאחרונה החיילים מגיעים בערב, משתלטים על בתים בבנייה, הופכים אותם לעמדות, ונשארים שם עד לפנות בוקר. הסכם שנעשה עם המת"ק שלפיו תמורת שמירה על השקט מצד התושבים הצבא לא ייכנס, אינו מחזיק מעמד. אתמול בערב שוב הגיעו חיילים וירו גז מדמיע. בן שיחנו מראה לנו את ענני ירי הגז שצלם בסלולרי שלו. כיום עצורים 35 מתושבי הכפר, מהם 30 צעירים. רובם נעצרו עם תחילת אינתיפאדת הסכינים.
גם מסחטת כספים מפעיל שלטון הכיבוש: כאשר תושבים יוצאים בכלי רכב פרטיים ללא מספר רישוי, " קצת לנשום אויר" כדבריהם, המשטרה אורבת להם. הרכב נגרר מהמקום, והנהג נקנס ב-1000 ש"ח ועוד 500 ש"ח עבור המנוף הגורר. לאחד התושבים בכפר יש אזרחות אמריקאית ובזכותה זכה למספר רישוי ישראלי. כאשר אחד מבני משפחתו נתפס נוהג ברכב, הוא נקנס ב-2000 ש"ח.
באל מראייר 3500 תושבים. רובם מתפרנסים מחקלאות וגידול צאן. אחרים נוסעים לעבוד ברמאללה ובבקעה. אישורי עבודה בישראל ניתנו רק לעשרה אנשים, מעל גיל 50.
לפחות בעיות מים
אין לתושבים. הם מקבלים מים מבארות עין-סמי, המספקות מים גם להתנחלויות ולצבא באזור.
12:00 דומא
בבית המועצה פוגשים את מיודענו ז. מאז בקורנו האחרון, לפני כחודשיים, הוא עבר אירוע טראומטי: כשיצא במכוניתו מן הכפר חיילים משכו אותו מתוך הרכב הנוסע החוצה והפילו אותו לארץ. אחד החיילים דרך בנעליו על צווארו. האשמה שהם הטיחו בו - "קללת אותנו". "ואם זה היה נכון, איך הם היו אמורים לשמוע כאשר חלונות הרכב היו מוגפים?"
הוא שואל. אותות העלבון וחוסר האונים שחש עדיין ניכרים בו.
ז., צעיר מרשים, לומד עתה לתואר שני יחסים בינלאומיים באוניברסיטת אל נג'אח ובמקביל עובד בגשר אלנבי מהצד הפלסטיני וגם ממלא תפקידי מזכירות בבית המועצה. כבן למשפחת דוואבשה, בן הדוד של אבי המשפחה שנספה בשריפה, הוא היה רוצה מאד לבקר את אחמד, הילד הקטן ששרד, שאליו הוא מתגעגע מאד. אך הוא יודע שבקשותיו יידחו. שהרי עדיין לא מלאו לו חמישים שנה...
לפני שלושה שבועות בקרנו בכפר קוסרא. שבועיים לפני בואנו הגיעו לכפר נציגי המינהל האזרחי בליווי צבא ורימוני הלם וחילקו צווי הריסה, הפסקת עבודה, תפיסה. בביקורנו היום בדומא מסתבר שאנשי המינהל אכן עבדו קשה באותו יום. ז. מראה לנו קלסר עמוס בצווים שנכתבו באותו יום. כמו בצווים שחולקו בקוסרא, גם כאן הפרטים רשומים בעברית בלבד בכתב יד קשה לפענוח. ובחלק מן הצווים שמות הממוענים כלל אינו מופיע. גם בדומא זכות הערעור הוגבלה לשלושה ימים בלבד.
מאז אסון השריפה הצבא אינו נכנס לכפר, אך מתעמר בתושבים מבחוץ. חיילים מחכים בבוקר לתושבים היוצאים לעבודה ומעכבים אותם למשך זמן רב. החיזיון הזה חוזר בשעות אחר הצהרים והערב, כשהאנשים חוזרים מהעבודה. מדוע? סתם כך, כי אפשר.
13:00 צומת תפוח. חיילים עוצרים מכוניות שנוסעות בדרך ליצהר.
13:30חזרה לראש העין.