קלנדיה

שוב אנו מציינות שמחסום קלנדיה לא בנוי ולא מצויד דיו כדי לכלול את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה ולבית ספר, בנוסף לבתי חולים, וכו', וכו'. ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי.

כשהגענו למחסום קלנדיה בשעה 5:20 כל חמש תחנות בידוק היו פתוחות והתורים חרגו רק מעט מן הסככה. הקרוסלות בקצה המכלאות גם נפתחו לעתים קרובות, כך שלא הצטברו תורים ארוכים במיוחד. אבל כששאלנו על המצב ביומיים הקודמים, אנשים שאתם שוחחנו אמרו שהיה נורא – דומה למה שהיה בשבועיים שעברו, עם תורים שהגיעו עמוק לתוך מגרש החניה. כמובן היו מרוצים שהמצב הבוקר היה הרבה יותר קל, אבל לדעתם זה היה החריג שמוכיח את הכלל 

השער ההומניטרי לא נפתח כלל כי החיילים החליטו שאין צורך בו בגלל קצב המעבר ושל מספר הקטן יותר של מגיעים למחסום בבוקר הזה. כמו בכל בוקר קל, אין הסבר לתופעה, על אף שאחד העומדים בתור אמר -- רק חצי בצחוק -- שאחרי היומיים הקודמים הנוראים, אנשים פשוט התייאשו ממסע היסורים של מעבר במחסום ונשארו בבית.

מעניין שאל אף סירובם להפעיל השער ההומניטרי, בשעה 6:30 לערך ספרנו לא פחות משמונה אנשים באקווריום: שני חיילים (אחד קצין המת"ק שאחראי על פתיחת השער), שני מאבטחים, וארבעה שוטרים. היה חבל להקים אותם בשעה כה מוקדמת רק כדי להתרועע בתוך ה"בודקה" הזה.

ב-6:35, כשהמכלאות התרוקנו, עברנו דרך הבידוק ועזבנו.

שתי תוספות:

ורג'ניה ראתה כתבה בטלויזיה בשבוע שעבר שקבלנים מתלוננים על המצב במחסומים בבוקר כי העובדים שלהם מגיעים לעבודה עייפים ונרגנים בגלל מסע היסורים לעבור את המחסום. הגיע הזמן. אנו שנים מציעות לפועלים לבקש מן המעבידים שלהם להתלונן על המצב בקלנדיה. כנראה שסוף-סוף מעבידים נבחרים מתעוררים למצב.

הפעם חנינו במגרש החניה בצד הדרומי ("הישראלי", כביכול) של המחסום כי בשבועות האחרונים הפקק גם בדרך למחסום הרכבים של קלנדיה וגם בדרך למחסום חיזמה נהיה בלתי נסבל במיוחד. בשבוע שעבר לקח לנו שעתיים (בנפרד) מקלנדיה לתל-אביב (וזה דרך "המסלול המהיר") ולרחובות, רוב הזמן בפקק בדרך לחיזמה ובפיסגת זאב. 

לפני שנה ראינו תכניות לפתור את הפקק בקלנדיה. אבל מה שראינו בשטח היא התחלת העבודות להרחיב את הכביש המוביל למחסום חיזמה -- הדרך שמשתמשים בו המתנחלים שנוסעים על כביש 60 לירושלים. מישהו מתפלא?