קלנדיה

צופות: 
אורית דקל, מיכל וינר, עפרה טנא (מדווחת)
04/03/2016
|
בוקר

מסריח, מדכא וקר
9:00 בבואנו לטרמינל פגשנו מתנדבת מצרפת.  היא דווחה  שעד כה היה דליל ועכשיו החל הטרמינל להתמלא. כנראה שהחיילים ערכו חילופי משמרות וסגרו את המחסום לזמן מה. ציינה שהמשמרת הקודמת היה יותר נעימה. כמו כן ספרה שהגיע נכה ופתחו לו מיד את השער ההומניטרי.
שתי קרוסלת פתוחות מבחוץ וכל 5 העמדות עובדות מבפנים. ריח חריף של שתן עומד באויר, יותר מכרגיל, במיוחד באזור המזרחי של התורים מול בתי השימוש.
מתוך הכלוב של החייל עולים קריאותיו בערבית. הוא מנהל את המעבר ביד רמה וביעילות כיבושית . בין השאר פונה אלינו בקריאה: מי אתן ? קורא לנו לעמוד בתור "כמו כולם" וכשמבין שאנחנו  שם כדי להתבונן מנסה לנפנף אותנו מהטרמינל אנחנו מעדיפות לעמוד מהצד המערבי של התור - ריח השתן לא מגיע לשם.
מדי פעם האנשים המצטופפים בתור הראשון צריכים להתפנות כדי לאפשר למסורבים לצאת מהאזור הפנימי. רוב העוברים מבוגרים וזקנים. קר, מסריח ומדכדך
9:20 המתנדבת עוברת לעבר השני וחברתה מפינלנד מצטרפת אלינו. הצרפתיה מדדה את זמן המעבר ודיווחה לחברתה - 20 דקות משעה שנעמדה בתור עד שיצאה
9:45 התור מתארך עד לספסלים. גבר, בעל רשיון מעבר של סוחר, סיפר שלפני שבוע ביום שישי היה כל כך מלא שהעדיף לא לעמוד בתור וחזר הביתה. הוא מענתא והמחסום שם סגור. לכן נאלץ לעשות את כל הסיבוב עד קלנדיה.
שני נשים מוחזרות. האחר בת 45..."צעירה מדי" והשניה מנועה - בילדותה הסתבכה עם הצבא (עד כמה שהבנו את הערבית שלה)
פגשנו גם מהנדס חקלאי שנולד וגדל בעיר העתיקה. שם מתגורר עדיין אביו. 30 שנה חי ועבד ביריחו וכך איבד את התעודה הכחולה שלו...כיום הוא מבוגר מספיק והוא יכול לבקר את אביו, אבל בנותיו לא מורשות.
התור מתארך ומתקצר  לסירוגין
איש עסקים ירדני מסורב מעבר. יש לו כנראה ויזה רק לשטחי הרשות. החיילת אמרה לו "אתה צריך להישאר בבית". הוא איש  מבוגר שרצה גם לראות את ירושלים.
10:30 התור מדלדל. אנחנו עוזבות