חשמונאים (ניעלין), מכבים (בית סירה)

צופות: 
מרים שיש, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
14/02/2016
|
בוקר

בוקר לחוץ במחסום נעלין, רגוע בית סירא

מחסום נעלין

ב-5:40 לערך הגענו למחסום נעלין, המכונה "מעבר חשמונאים". עברנו את המחסום עם הרכב וחנינו בצד הדרך מעט אחריו. חצינו את הכביש ועמדנו לצד המקום שבו אנשים מדלגים מעל גדר הבטיחות ויורדים בשביל עפר לכיוון המחסום. בנקודה זו ממתינים להם דוכני מזון מעבר לגדר הבטיחות. גם למטה, בדרך המגיעה מנעלין, יש דוכנים.

התור כבר מתפתל כמו נחש ממבנה המחסום, ומגיע עד הזרוע הצהובה החוסמת מעבר כלי רכב. האנשים שיורדים מהכביש למעלה (ליד המקום בו אנו עומדות) מגיעים ישר לקצה התור. מכאן זה נראה שהתור מסודר וגם מתקדם בקצב סביר. בחרנו אדם עם לבוש בולט, כדי לבדוק כמה זמן ייקח לו לעבור.

הסתובבנו ועברנו את המחסום. הבודקת במחסום כלי הרכב (המופעל ע"י חברה אזרחית) שואלת מהיכן באנו. ההסבר שאנו ממחסום watch, צפינו במחסום הולכי הרגל וכעת אנו עוברות לצד השני, מתקבל ללא תהיות. היא מאחלת יום טוב ומרימה את זרוע המחסום. סביב הכיכר ובמגרש החניה מכוניות רבות, בעיקר אוטובוסים ומיניבוסים שמסיעים את העובדים. המקום הומה אדם. לשם שינוי ביתן השירותים פתוח, לשימוש הקהל. בזמן שהמתנו לראות מתי יגיע האיש "שלנו", שוחחנו עם ח' המוכר לנו מפעמים קודמות ועם אנשים נוספים. מתלוננים שהיום יש דוחק במחסום. אנשים דוחפים והבודקים אינם מעבירים בקצב סביר. זה ככל הנראה מתרחש בתוך המבנה, בקטע שאיננו יכולות לראות מהמקומות שבהן אנו עומדות וצופות. אדם אחד פוצח במונולוג של תלונות בערבית, וחברו מתרגם לנו את עיקרי הדברים. מישהו אחר שהגיע אח"כ מסכם במילה אחת: חרא! לא נזקקנו לתרגום...

האיש "שלנו" הגיע אחרי 25 דקות, שזה בהחלט יותר מהרגיל במחסום זה. בדרכנו לרכב פונה אלינו מישהו באנגלית. מסתבר שהוא פלסטיני תושב ירושלים. הוא חי שנים רבות בארה"ב ולפני כמה שנים חזר, וכעת הוא מתפרנס מביצוע הסעות מהמחסום לתל אביב ומקומות אחרים. הוא שמע עלינו ובא במיוחד כדי לפגוש אותנו, שמח לראות שיש ישראלים שאכפת להם ממה שקורה. הוא נפרד מאתנו באיחולים ליום האהבה!

מחסום בית סירא

הגענו ב-6:30 לערך. חנינו לאורך הכביש, בכיוון מודיעין, בקצה תור ארוך של מכוניות שבאות לאסוף פועלים. כרגיל יש רכבי הסעה רבים במגרש החניה, בעיקר טרנזיטים שבאים לאסוף את העובדים. נאמר לנו שהמעבר היה בסדר גמור. באזור המחסום יש סככה וזולה שבה אנשים יכולים להמתין להסעה שלהם. בזולה יש מכונת משקאות, ובסמוך יש גם דוכן קפה המופעל בידי בחורה צעירה. מאחורי הדוכן ליד הזולה יש ביתן עם 4 תאי שירותים ובצד החיצוני ברז עם מיםinfo-icon זורמים. לפחות חלק מהתאים בשימוש, וראינו אנשים נכנסים ויוצאים. ראינו שבמגרש החניה שמעבר לגדר, בצד הפלסטיני, יש הרבה מכוניות עם מספר ישראלי. שאלנו על כך ואמרו לנו שאלה מכוניות שהורדו כבר מהכביש והן נקנות בסכומים פעוטים (אם בכלל) לצורך פירוק ומכירת החלקים שניתן עוד לעשות בהם שימוש. הבחנו שאכן חלקן כבר ללא מספר בכלל.

בדרך חזרה למכוניות שלנו אנחנו תוהות מה הסיבה להבדל בין שני המחסומים: האחד – מחסום בית סירא (מכבים) - מתנהל בדרך כלל לשביעות רצון העוברים, יש בו כמה מתקנים לרווחת האנשים (תאי שירותים, ברז מים, וסככה מקורה עם מושבים); ואילו בשני – מחסום נעלין (חשמונאים) – תקלות, לחץ ועיכובים לעיתים, יש תא שירותים פעיל אחד אם בכלל, ואין מקום להמתנה. האם הסיבה היא רק מספר העוברים, הגדול בהרבה במחסום נעלין, או שמא יש כאן ענין של גישה אחרת של המפעילים, הניתנת לשינוי ושיפור?