אל מקסר, ח'אלת חאדר

צופות: 
דפנה בנאי, נירית חביב, רג'אא נטור וקובי וולף
16/02/2016
|
בוקר

יום אביבי יפיפה, הבקעה מוריקה והטבע מאיר פנים. אך הרוע האנושי מכסה על הכל. והדעת לא קולטת כמה עוד... לא נתפס...

בדוח הקודם (10.2) עמדנו המומות נוכח ההריסות הנוראות בג'יפתליק, בפסאיל, באל כרזליה, ובאל מקסר. אך התברר שתיאבונו של השטן להרע רב ממה שיכולנו לדמיין אפילו. למחרת , ב-11.2, עלו הבולדוזרים  על הקצה הצפוני של בקעת הירדן  -  אל פארסיה, ח'אלת אל ח'אדר, ברדלה ועין אל בידה. שוב, עשרות מבנים נהרסו, משפחות-משפחות  נותרו ללא בית ומאות בני צאן מצאו את עצמם חשופים לרוח הבקעה המקפיאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התחלנו באל מקסר. פעמיים חלפנו ליד הפירצה הקטנטנה, שפרצו התושבים בחסימות שהקים הצבא כל  הדרך אל המאהל, כדי למנוע כל אפשרות לעזרה אחרי ההריסות. אפילו השביל לטמון ולגדה נחסם.  

מ צ ו ר !! 

תמונות למעלה: האהל הקטן שהגיע מהצלב האדום; הריסות

יעקוב מנור ואנחנו תרמנו, בעזרתו החרוצה של מ' ידידנו, ניילונים ומוטות לבנייה. היום מצאנו את הניילונים פרוסים על האדמה מוכנים להקמת מבנה ארעי. בכוונת התושבים לבנות מחסה לצאן. למגורים כבר יש . מעט, אבל יש. אוהל אחד גדול קיבלו מהרשות הפלסטינית ועוד אוהל קטן (בגודל אוהל סיירים) מהצלב האדום.

הבאנו בגדים ונעליים. האישה שביתה נהרס הסתכלה בשקית ואמרה "לא רוצה בגדים, אוהל אני צריכה!" האוהלים שהביאו להם נבנו כ-250 מ' מביתם המקורי והאישה נאלצת להתנהל עם שקי אוכל גדולים עבור הצאן על ראשה ממקום אחד למישנהו ולהתרוצץ בין אוהל המגורים לטאבון (אותו בדרך נס לא הרסו).

 

ח'אלת ח'אדר מדרום להתנחלות מחולה – ב-11.2 הרס הצבא 11 מבני מגורים ועוד דירים רבים ב-3 אתרים שונים במקום. באחד האתרים ישבנו עם אבו רביע  שביתו נהרס. בעבר ביתו היה באל חמאייר, אלא שמשם גורש באמצעות 2 הריסות. בהריסה העכשווית השמיד הצבא 2 אוהלי מגורים, 2 מבני שירותים (תרומה של האיחוד האירופי) מטבח אחד טאבון אחד 

ו-3  דירים. כמו כן הרס הצבא באכזריות מיכל מיים מלא ואת הבטריות הנטענות באמצעות קולטי השמש ומספקות חשמל. לא רק חסרי בית אלא גם רעבים, כי ללא טאבון אין לחם, אין אפשרות לבשל, ללא תאורה בשעות אחר הצהריים והערב וללא מיםinfo-icon !!!
 

הוא מספר לנו על האזור בו הוא מתגורר – אזור פורה ועתיר מים שעד הכיבוש היה מלא בפרדסים ומטעי תפוחים ותמרים מופלאים. ואפילו אחר כך, עוד שרדו - עד 2005 התגוררו פה 200 משפחות. היום נותרו פחות מ-10. טיהור אתני. בתנאים הקשים של בקעת הירדן מניעת מים, הריסת בתים , גירושים חוזרים ונשמנים ומשטר של סגירה וניתוק, הם יותר ממה שבני אדם יכולים לשאת, גם אם הם חסונים ומורגלים בקשיים כאנשי הבקעה. צילומים משמאל

 

פגשנו 2 נציגים של Medcins du Monde (רופאים של העולם). פסיכולוגים שבאו לבדוק מה מצבם הנפשי של התושבים לאחר הטראומה שחוו. הם נפגשים רק עם גברים וילדים ואומרים שבהמשך יבואו פסיכולגיות או עובדות סוציאליות לראות את  הנשים. ביקרו ביישובים פלסטינים רבים שהרס הצבא בימים האחרונים ומספרים שתושבי ח'ירבת טאנא, ממזרח לבית פוריק (ב-9.2 הרס הצבא 2 בתי מגורים בהם מתגוררים 13 איש מתוכם 4 קטינים ועוד 11 דירים. בצלם) הם במצב הנפשי הקשה ביותר. הלומי הרס.

 

בשבוע החולף ניסיתי לספר לחברים ומכרים על ההרס שראיתי. נתקלתי במבטים אדישים ובאמירות כמו "שלא יבנו בלי רשיון" ו-"גם אני, אם אסגור מרפסת יבואו ויהרסו לי". אז זהו, שלא. אם אתה יהודי, אין סכוי שיבואו להרוס לך. ישנם עשרות הליכים אחרים. וההבדל, בהא הידוע – לפלסטינים בשטחי Cאין ברירה אלא לבנות באופן בלתי חוקי, כי ישראל, מאז 67' לא נותנת אישורים לבנייה בשטחי C.

אבל יותר מכל מקומם חוסר החמלה האנושית. האטימות והעיוורון בכוונת מכוון לעובדה שהבית הוא הכל. הוא החום בחורף והצל בקיץ, הוא הביטחון , השקט , הוא השינה והיקיצה, הוא האוכל והנקיון והוא המקום אליו אני נסוג כשאני חולה. את אבדנם של כל אלה אני רואה וחוזרת ורואה במבט האבוד של האנשים שזדים הפכו את חייהם על פיהם. שהפכו להלומי הרס.