ברטעה-ריחן, טייבה-רומנה, עאנין

צופות: 
נטע גולן ושולי בר (מדווחת מצלמת)
11/02/2016
|
בוקר

6.05 מחסום טרמינל ברטעה
אל החניון הפלסטיני בחניון התחתון נוהרים המוני עובדים צעירים ומיעוט בולט של מבוגרים, ומצטרפים לתור לטרמינל. יותר ויותר עובדים מוצאים פרנסה בישראל. התור (בשני טורים יותר מדי שקטים) נעצר מדי פעם למספר דקות וכך הוא גדל מרגע לרגע. בשיאו, להערכת עיאד הסדרן, הגיע ל 250-300 איש. אחדים פונים לעיאד בשאלות ובקשות, ככה שהוא כבר סמכות, והרבה יותר מסדרן. בשבוע שעבר לדבריו התור נעצר  בגלל תקלה בטרמינל למשך שעה ומאות אנשים חיכו עד 8 בבוקר.
פגישה משמחת במשמרת עם החבר ואליד. לפני שבועיים נישא ועזב את דירת הרווקים בברטעה לטובת ביתו בזבדה, משם הוא יוצא בבוקר וחוזר בערב דרך המחסום. איך החיים עכשיו ואליד? השבח לאל. המון מכוניות סביב המחסום, בצידי הכבישים, במעלה הגבעה הסמוכה, בצד של הרשות ובצד של הכיבוש.

6.40 מחסום חקלאי עאנין
נפתח באיחור של חצי שעה ויותר, בידי מילואימניקים. בשבע ורבע מתחילים לעבור במחסום, הרבה אנשים יחסית למה שהורגלנו, מאירים אלינו פנים ומברכים בבוקר טוב ומה נשמע. להרף עין זה מרגיש כאילו השלום כבר כאן. להרף עין ברור לנו מאוד למה נוכחותנו פה חשובה. שלוש הנשים מלפני שבועיים ממהרות אלינו בשמחה עם השאלות הסקרניות (לא עובדות? ממה תחיו?). מספר העוברים במחסום גדל אך מגבלת היומיים בשבוע בלבד היא הנצחת גזל זכותם של כל הפלסטינים, לא רק החקלאים, לעבור ולהסתובב בשטחיהם – ברשות הפלסטינית ובכיבוש הישראלי.

8.05 מחסום חקלאי טייבה רומנה, למרגלות המזרחיים של אום אל פחם

 

כ-50 איש ממתינים בצד הפלסטיני. מג"ב מגיעים באיחור של חמש דקות. הפעם הם לקחו מכולם תעודות זהות, בדקו (אולי) ביררו (אולי) וקראו לאנשים בשמותיהם. אחד אחד ניגשו הפלסטינים וקיבלו את התעודה בחזרה. משחקי כיבוש.
גם פה מאירים אלינו פנים ונשים אחדות עוצרות לפטפט ולהשביע את סקרנותן. האיש שאמר לנו בפעם שעברה: אני נולדתי בכיבוש אני חי בכיבוש וגם אמות בכיבוש (מתכתב עם השיר של חיטמן: ...נולדתי לשלום שרק יגיע... יבוא... יופיע... רוצה רוצה להיות כבר בו...) – אותו איש עובר ואומר בחיוך ציני: נו הכיבוש עוד כאן... לקחנו אם מבוגרת ושתי בנותיה לשכונת אל מידן באום אל פחם, נסענו יחד כעשר דקות ודיברנו ולא הכל הבנו, רק דבר אחד: יש עם מי לדבר בצד השני. סלמאת.