אל מראייר, מג'דל בני פאדל

הסיור שלנו בשני הכפרים מוכיח שוב אמיתות המוכרות לנו מכבר: יש הבדל מהותי באורח החיים ובתחושת הביטחון האישי של פלסטינים החיים בכפרים הממוקמים בקרבה להתנחלויות, לעומת כפרים מרוחקים יותר. הכפרים הקרובים להתנחלויות סובלים לא רק מהתנכלויות המתנחלים. הצבא המגבה את המתנחלים פעיל ואלים יותר בכפרים הסמוכים להתנחלויות: כניסות החיילים תכופות יותר, הפגיעה שלהם בתושבים  קשה יותר וכמות המעצרים רבה יותר. יתר על כן:  לאחרונה אנו מבחינים במגמה של היפוך: ככל שהצבא פעיל יותר, כך המתנחלים מורידים פרופיל, והכניסות האלימות שלהם לכפרים הפלסטינים שבקרבתם פוחתות.  שהרי למה להם להתאמץ: יש מי שעושה את מלאכתם נאמנה. 

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

ג'מאעין - הכניסה חסומה. 

9:30 צומת תפוח. רכב משטרתי אחד בכניסה. 

עקרבא - הכניסה עדיין חסומה. 

9:45 מג'דל בני פאדל.  

גם כאן, כמו בכפרים אחרים קטנים יחסית (3000 תושבים) ראש המועצה, שאינו מקבל משכורת מהרשות הפלסטינית, עובד לפרנסתו ואינו נמצא בקביעות בבית המועצה.

אנחנו פוגשים את ג' המזכיר.

כפי שהתרשמנו גם בביקורנו הקודם, תושבי הכפר הזה חיים את חייהם בשקט יחסי. הצבא אמנם נכנס בלילות לכפר, אך החיילים אינם נכנסים לבתים. הם אינם חשופים להתפרעויות של מתנחלים בשל המיקום המרוחק יחסית משרשרת ההתנחלויות האלימות שבסביבה. 

תושבי הכפר נושלו בצורה מאסיבית מאדמותיהם: בין 15.000 ל-  20,000 דונם הופקעו מהם לטובת ההתנחלות מעלה אפרים. "כי לא היה לנו טאבו...", מסביר המזכיר הזהיר בדבריו. ברשותם נותרו 5000 דונם בלבד. שליש מהם מוגדר כשטח B, השטח הבנוי של הכפר, ושני שלישים מוגדרים כשטח C. ניסיונות בנייה בשטח הזה עד שנת 2010 נענו באזהרות הריסה שעד עתה לא מומשו. 

רוב תושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות. כ-100 אנשים עובדים בהתנחלויות וכ- 50  בתוך ישראל. 40 - 50 מתושבי הכפר הם "מנועים". 

לדברי המזכיר, בעיות מים אין בכפר, גם בימי הקיץ. גם על קיצוצים באספקת חשמל הוא אינו מתלונן. ויש לו גם בשורה טובה:

2000 מתושבי הכפר היגרו לחו"ל במהלך השנים. רובם חיים בארצות המפרץ וחלקם בארה"ב. אחת המהגרות, המתגוררת בארה"ב, תרמה כסף להקמת בית ספר תיכון חדש (לבנים). בעוד חודשיים יחלו בבנייה, אינשאללה. 

11:15 אל מראייר 

על דרך העפר המובילה לכפר עקבות של שרפת צמיגים. כמו בביקורנו הקודם, גם עתה בית המועצה סגור ואנחנו נפגשים עם ראש המועצה לשעבר ג'. וקבוצת תושבים בפתח המכולת. על גג בניין בכניסה לכפר מונפים לצד דגלי פלסטין גם  דגלים צבעוניים נוספים. הדגלים הללו, המייצגים את החזית העממית, את פתח ואת המפלגה הקומוניסטית (ולא, דגל דעאש אינו ביניהם) הם הוכחה למעורבות הפוליטית האינטנסיבית של אנשי הכפר.

כפי שהתרשמנו גם בביקורנו הקודם, מצבם הקשה של תושבי הכפר הזה נובע מקרבתם להתנחלויות האלימות עדי עד, קידה, אחיה. כריתת עצים, שרפת יבול השדות וגניבת כבשים הם אירועים של קבע. אולם, לדברי ראש המועצה לשעבר ומספר תושבים שהתגודדו סביבנו, בזמן האחרון הצבא תפס את מקום המתנחלים. פרט לחסימת הדרך המובילה לכפר, חיילים נכנסים לכפר, עורכים חיפושים, לוכדים נערים בני 14, 15 שעדיין לא הספיקו להוציא תעודות זהות, מרביצים להם ועוצרים אותם. התוצאה מהמעצרים התכופים - בין 40 ל-50  צעירים - מספר שיא -  מאכלסים את בתי הכלא השונים בישראל. לפני מספר שבועות חיילים תקפו את תושבי הכפר בגז מדמיע (בן שיחנו המבוגר: "כמעט נחנקתי..."). שלושה אנשים נפצעו מירי כדורי גומי ואחד מירי כדורים חיים. 

לשיחה מצטרף ע. תושב הכפר בעל החזות הצעירה , שהתחתן בגיל 16 ועתה הוא כבר סבא. נכדתו היפה והמטופחת בת שמונה, ששמה פלסטין מצטרפת אלינו בהמשך יחד עם חברותיה לכתה. ע. לוקח אותנו לנקודת תצפית ממנה ניתן לראות  את מאהל הבדווים שתושביו קבלו כבר צווי גרוש ליום ראשון הקרוב, את מחנה הצבא שהוקם על 10 דונם מאדמות הכפר ומתנחלים מ"כוכב השחר" השתכנו שם באוהלים, וגם את הנחל הזורם בין דומא ואל מראייר בשטח C. הוא מספר לנו על מתנחל מקידה שהשתלט על אזור הנחל ומגדל שם את עדר הכבשים שלו, בגיבוי הצבא. מאז, רועי הכפר אינם יכולים להתקרב עם עדריהם לנחל שלהם.  

ביציאה מהכפר עומדים ארבעה חיילים חמושים ובודקים רכב פלסטיני. הם לא נכחו שם כשנכנסנו לכפר. 

שני כפרים, שהמרחק ביניהם הוא כרבע שעת נסיעה בלבד, ואורח חיי תושביהם כל כך שונה. 

12:30 הכניסה לקוסרא וג'וריש פתוחה, אבל בהמשך הדרך אנחנו מבחינים ששתי דרכי הקיצור לג'וריש חסומות .

13:30 חזרה לראש העין.