ג'בע (ליל), קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
11/02/2016
|
אחה"צ

יש בקלנדיה מראות שאסור להתרגל אליהם.

זה לא חוקי ולא מוסרי שבני אדם חפים פשע יהיו כלואים מאחורי גדרות וחסימות.

 

 

גם עם חלוף השנים המציאות בקלנדיה היא כזו שאסור להתרגל אליה, כמו המקרה עם האיש האילם שעמד לפני בתור, שאחרי שחלץ נעליים והסיר חגורה, ואפילו שהוא בן 63 ועל פי חוקי המקום מגיל 55 גברים בעלי ת.ז. ירוקה מורשים לעבור בו בלי אישור, ואפילו שהוא עובר פה כל יום, הוחזר לאחור.

למה?  "משהו בתעודה שלו לא בסדר" (אמר לי החייל).

-          האם לא גם בשביל לבדוק פרטים כאלו יש להם שם מחשבים?

שאלה מטומטמת. ברור שלא בשביל זה.

 

במחסום ג'בע ניסו לסלק אותי והיו להם סיבות למה אסור לי להיות שם:

1.      אסור לך להיות כאן כי זה שטח A – לא, זה לא. יש לי מפה, שנביט יחד? (לא רצה).

2.      אסור לך להיות כאן כי זה שטח צבאי – לא, זה לא. כי אם כן, אתה צריך להציג לי צו (אבל צו לא היה).

3.      אסור לך להיות כאן כי את מפריעה לנו בעבודה – לא, אני לא. אני לא פונה אליכם, אל תפנו אלי (הרפו ממני).

 

העבודה הזאת שלהם הייתה לעצור מכוניות - לקחת מהנוסעים תעודות - להעמיד את הנוסעים מחוץ לרכב בקו ישר - לסרוק את פנים המכונית – לפתוח את תא המטען -  לקרוא לנהג להתקרב - להורות לנהג לפתוח את התיקים שבתא המטען ולהציג בפניהם את תכולתם - להורות לנהג לפתוח את מכסה המנוע - לשלוח את הנהג חזרה לשורת המעוכבים – לבדוק במנוע כל בורג וכל גומייה – לסמן לנהג לחזור, להתקרב אליהם ולסגור את מכסה המנוע  -  להחזיר את התעודות לבעליהן - 

לשחרר את חמשת המעוכבים תושבי אבו-דיס, פועלים לאחר יום עבודה.

 

 

אז התפשטה על פני החיילים ארשת של קורת רוח כאילו הצליחו לנטרל פצצת אטום.

אבל מיד, אחרי שניות אחדות של נחת, השילו את מבט המרוצות ופנו לטפל ברכב הבא.