גוכיה, חמרה (בקעות)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
רעיה י', נורית פ',(מצלמת) רינה צ' (כותבת) והצלם ק'.
27/01/2016
|
בוקר

מטרת המשמרת היתה ללוות צוות צילום של ערוץ  2 ,שיצלם כתבה על פינוי קהילת הרועים בראס אל אחמר לצורך אימוני הצבא. אין צורך להסביר את חשיבות החשיפה של סבל הבדואים בבקעת הירדן לקהל בישראל (הודות לחברתינו הדוברת רעיה).

באותו יום כל מה שיכול היה להשתבש - השתבש. זמני הפינוי של התושבים השתנו מדי פעם, עוכבנו במחסום שכבר לא פועל כמה חודשים, המכונית שקעה בבוץ ואנחנו, צוות מחסוםווטש , בסופו של דבר לא הגענו לראס אל אחמר ולא ראינו את הפינוי. העיקר שצולמה כתבה, ואינשאללה, היא תשודר, כנראה, השבוע.

לכן הדוח יהיה קצר עם מעט מידע.

 

צומת תפוח/זעתרה 9.00

ניכרת נוכחות צבאית מעבר לרגיל. רכב צבאי עם חיילים עומד בכביש שמסביב לכיכר בכיוון דרום.

לאחרונה ניבנו  גדרות ושביל מסביב לכיכר, כנראה לחזק את ביטחון העוברים בו (המתנחלים). כבר הזכרנו את הגדר שנבנתה  לצד הכביש מתחת להתנחלות תפוח. הפעם ראינו שביל להולכי רגל מגודר בין הכביש לבקעה לבין הכביש לכיוון חווארה, כך שהעוברים בו יהיו רחוקים מהכיכר ומוגנים ע"י גדר.

 

הכניסות לכפרים עקרבה וג'ווריש חסומות בגלי אבנים לפחות חודש. הכניסה לעוצרין- פתוחה.

 

מחסום מעלה אפרים  לא היו חיילים גם בהלוך וגם בחזור.

 

מחסום חמרה                                                                                                                                                                                                             9.30  רק מסלול אחד פתוח להעברת מכוניות מזה זמן רב. בנסיעה הלוך לא היו הרבה רכבים בתור, כשחזרנו חיכו ממזרח 5 רכבים.

 

לאורך כל המשמרת בבקעה ראינו פעילות צבאית רבה - חיילים מתאמנים, אוהלים צבאיים, רכבים רבים: טנקים, משאיות נושאות רכבים, ועוד רכבים מכל הסוגים.

 

פינוי קהילות רועים לצורך אימוני הצבא

זו תופעה נפוצה מזה מספר שנים, נמשכת כמעט כל השנה חוץ משיא החום בקיץ, אבל אז משתמשים רק ברכב ארטילרי וגורמים לשריפות ענק שמכלות שטחי מרעה. זה קורה בכל שטחי צפון הבקעה. במרחב הזה יש לא מעט התנחלויות, ומעולם לא קרה שהמתנחלים נאלצו לעזוב את בתיהם .אלה תמיד היו הבידואים (קהילות הרועים).

 

החודש הפור נפל על קהילה בראס אל אחמר ,10 משפחות הגרות מעבר לשער גוחיה מול ההתנחלות רועי ובאבזיק , בין ברדלה לתיאסיר. תושבי ראס אל אחמר עברו כמה פינויים כאלה בעבר.

אנחנו התכוונו , מטעמים לוגיסטים, להגיע לאבזיק, אבל ברגע האחרון ביטלו שם את האימונים בגלל הגיפים ששקעו בבוץ.בכל הימים הקודמים ירד גשם בבקעה, וגם ביום הקודם 26.1, שבו פונו תושבי ראס אל אחמר מבתיהם. הקור חודר עצמות, הרבה יותר מאשר אצלנו, בעיקר כשאין שמש ובלילות.למזלם היום לא ירד גשם, אבל היה קר מאוד.

כשבוע לפני הפינוי קיבלה כל משפחה צו פינוי ביום ובשעות מסויימות. הפעם, הפינוי היה "רק" ל-5-8 שעות. עליה להוציא את כל האנשים, מהתינוקות ועד הזקנים, וכן את כל העדר, גם הטלאים שנולדו באותו יום ואינם מסוגלים ללכת, ולצאת למרחב החשוף ולחכות ללא מחסה עד תום האימונים.

תוצאה נוספת של האימונים בשטחי המרעה - הנפלים (שאריות התחמושת הפגומה)  שהחילים משאירים בשטח והצבא אינו טורח לאסוף או לנטרל אותם. כתוצאה מכך כל שנה נהרגים 3-4 רועים, ברובם נערים, ורבים נפצעים.

 

בראס אל אחמר שינו את זמני הפינוי ברגע האחרון, והיינו בלחץ של זמן. 

 

הדרך הקצרה והפשוטה לראס אל אחמר עוברת דרך שער גוכיה,(מרחק של קילומטר מהשער) שהוא סגור תמיד. בעבר היו פותחים אותו,כמו שער חקלאי, 3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחר הצהריים לצרכי התושבים. לפחות שנתיים אין פותחים אותו, התושבים עוקפים אותו בדרך משובשת מאוד, המתאימה רק לרכבים גדולים ולטרקטורים, ולכן הצבא כל פעם מקים מחדש ערימות עפר כדי למנוע את האפשרות הזאת.

 

הפעם השער היה פתוח לצרכי הרכבים הצבאיים המתאמנים. ליד השער חנו שני כלי רכב צבאיים עם חיילים, והיה ברור שלא יתנו לנו לעבור לכן היה עלינו לנסוע בדרכים משובשות מרחק של כמה עשרות ק"מ. הגענו למחסום תיאסיר ,שאינו פעיל כבר כ-4 חודשים, ודווקא לכבודנו עמדו במחסום 2 חיילות ולא איפשרו לנו לעבור. הן לקחו את ת"ז שלנו, ואמרו שהן יקראו למ"פ שיבוא ויחליט.

 

כיוון שהיינו לחוצים בזמן החלטנו להשאר במחסום ולאפשר לצוות הצילום  ולצלָם, המצויידים בתעודות עיתונאים, להמשיך לנסוע. יותר מאוחר התברר שהם נתקעו בבוץ, ומי שלא נכנס לג'יפ שהיה להם נאלץ לעשות דרך ארוכה ברגל.

 

המ"פ איפשר לנו לעבור את המחסום, אבל בינתיים כל הצוות התרחק, וכאמור, היינו לחוצים בזמן. החיילים היו מאוד נחמדים. הכינו לנו קפה (בצילום). אנחנו חכינו לצוות שיחזור, כמה שעות במחסום, ואחרכך נסענו במונית למשפחה בידואית שאנחנו מכירות בסביבה. את צוות הצילום פגשנו כשיצאו משער גוכיה.