בית איבא, עזון, יום ד' 5.3.08, אחה"צ

התלווה אלינו צוות צילום מהטלוויזיה הגרמנית, שעושה סרט על תמי:  "מהפלמ"ח למחסוםwatch".

בדרך לבית איבא עברנו בעזון לראות אם יש שם עדיין חסימות או הורידו אותן.

14.00 עזון
לאורך כל הגבול של של הכפר במקביל לכביש, כולל כמובן הכניסה מהכביש הראשי, יש חסימה ענקית - תל עפר גבוה. אין שום אפשרות לכלי רכב כלשהו לצאת או להיכנס. גם לא להולכי רגל, אלא אם כן הם מסוגלים לטפס על התל הגבוה, ובזמן שאין שם חיילים...

פגשנו שני עוברי אורח – צעיר ומבוגר - ושוחחנו איתם. במהלך השיחה הגיע כלי רכב צבאי עם חיילים. הם צפו בנו ולא התערבו. רק לאחר שהחיילים הסתלקו, ולפני שבאו להחליף אותם, טיפסו השניים על התל ונכנסו לכפר.

לפני כן סיפר לנו הצעיר: הוא אח בבית חולים בקלקיליה וגר בעזון. הוא נסע באמבולנס לבקר חולה ליד שכם, ועכשיו האמבולנס חזר לקלקיליה, אך כיון שיום עבודתו הסתיים בשעה זו הוא ביקש שיורידו אותו כאן, בעזון. לאחר שירד התברר לו שתעודת הזהות שלו נשארה בבית החולים.  אם החיילים יעצרו אותו לבדיקה תהיה לו בעיה. לשמחת כולנו החיילים לא ניגשו אלינו, וכאמור לאחר לכתם הוא עבר והלך הביתה בשלום.

הוא הזמין אותנו לביתו, הציע שניסע איתו בהקפת כל הכפר למקום היחידי שיש בו מעבר ונבוא לביתו לשתות קפה. בהזדמנות הוא מציע להראות לנו את הדרך הארוכה שעליהם לעבור במקום להיכנס בדרך המלך. הודינו, אך היה עלינו להמשיך למחסום בית איבא.

צוות הצילום צילם את כל האירוע: את השיחה ואת הטיפוס על התל כדי להגיע הביתה בהיחבא מן החיילים. "הרוויחו" אירוע מאד מעניין ופוטוגני...

14.25 עזבנו את עזון ליעד הקבוע שלנו – בית איבא.

14.55 בית איבא
לפני המחסום, על השלט האדום, ראינו שמחקו שוב את האות A ... חבל שלא הייתה בידי מצלמה (בפעם הקודמת כשצילמתי – האות  A הוכנסה, ועכשיו שבה נמחקה).

החנינו את המכונית במגרש החנייה וצעדנו למחסום, מלווים בצוות הצילום שעורר סקרנות רבה. כשאמרנו שזוהי טלוויזיה גרמנית – ראינו שהדבר התקבל בהערכה.

שטח המוניות מלא וגדוש, לעומת זאת תנועת הולכי הרגל דלילה מאד.

15.00 במחסום עצמו אין חשמל ולכן הבדיקה רק ידנית. אין מעוכבים, ומספר האנשים מתחת לסככה אינו גדול. יש זרימה.  התור ההומניטרי מתרוקן עם כל נַגְלָה של אנשים שמצטרפים אליו.

מפקד המחסום א' ניגש אלינו ואמר באדיבות שנדבר רק איתו או עם איש המת"ק.  הוא נראה מבוגר יותר מחבריו וכך גם התנהג. לשאלתי הוא ענה שהגדוד הוא "חרוב"וישהה שם עוד שבועיים. אחריהם יבואו מילואימניקים.

למרבה פליאתנו המפקד הרשה  לצוות להיכנס לתוך המחסום ולצלם מעברו השני, כלומר מהצד של שכם. שוב מתברר שהכל תלוי בהחלטתו של המפקד במקום.

תמי הלכה עם הצוות ודיווחה שיש שם שלושה תורים ושלושה שלטים בשלוש השפות. השלטים מפנים את האנשים – מי לתור ההומניטרי לנשים וזקנים, ומי לשניים האחרים שמיועדים לשאר האנשים.

שלושה אנשים שדיברו איתנו במחסום:

- מעוכב שזה עתה הוכנס למכלאה. לא עצר אותי אף חייל בדרכי לשוחח איתו במכלאה. מתברר שבכל יום עוצרים אותו לבדיקת תעודתו, ומייד משחררים אותו. זה הליך שגרתי החוזר יום יום. כנראה מספר התעודה שלו קרוב למספר של מבוקש.

- אשה עם תינוק בן 5 חדשים בידיה מחכה לבעלה המשתהה בסככה. תמי מנסה לעזור ולבקש שיקדמו אותו בתור. לבסוף הוא מגיע ואז מתברר שלשניהם אין תעודות. לה נתנו לעבור ללא בדיקה, אבל אותו אי אפשר להעביר ללא בדיקה. הם הוחזרו לשכם.

- בדרך למכונית עיכב אותי אדם וביקש את עזרתי: לפני שש שנים היה לו כרטיס מגנטי, אך הוא לא חודש. אין לו מושג למה. לא היה לו אף פעם קשר לשום אירוע כלשהו שיחשיד אותו במשהו. במת"ק אומרים לו שהוא מנוע. לא אומרים מדוע ולמה.

יש לו בישראל שתי אחיות, אחת בבאר שבע והשנייה ביפו. הוא לא ראה אותן שש שנים וכנראה אין להם כל סיכוי להיפגש.  לקחתי ממנו את פרטיו. לא הבטחתי דבר אך אמרתי שאנסה.

16.10 עזבנו את בית איבא והמשכנו לענבתא, ואח"כ לג'וברה. (בדוח אחר).