בית איבא, ג'ית, יום א' 2.3.08, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', רותי וו' ז', סוזאן ל' (מדווחת)
02/03/2008
|
אחה"צ

בית איבא

סיכום

התקשורת מדווחת היום על "התקפה נמשכת של חמישה ימים" ועל "פעולת צה"ל המתמשכת" בעזה, בזמן שאנו מדווחות על הכיבוש הנמשך ארבעים שנה ומעלה ועל הכיבוש המתמשך של צה"ל בגדה המערבית. ככל שהדברים משתנים כך הם נשארים יותר כשהיו...

13:45 צומת ג'ית
מחסום הפתע חזר, לפחות מכיוון בית איבא. 13 כלי רכב מחכים במורד ההר, כאשר חייל עומד מעל רכב ההאמר שלו ומכוון אליהם את נשקו.

צומת הכבישים מס' 60 ומס' 55
עוד מחסום פתע בכיוון ענבתא; משאית גדולה מנסה לחצות את השדות בכיוון צפון ומעוכבת ע"י רכב האמר צבאי. לאחר כמעט שעתיים, נעלם מחסום פתע זה.

14:00 בית איבא
נאמר לנו שענבתא סגורה מזה שעה וחצי ושיש מתיחות רבה בערים הפלסטיניות היום בגלל כניסת צה"ל לרצועת עזה. אנשים המגיעים למחסום משכם מאשרים זאת ואומרים לנו שיש המוני אנשים זועמים ברחובות שכם. עדיין נראות הסטודנטיות מטופחות ומחייכות כתמיד, מחזיקות את מחברותיהן באופן מכובד, כרגיל. החיים הרגילים נמשכים כסדרם, על אף הזוועות המתרחשות במקום אחר.

למרות שאין כמעט כלי רכב היוצאים משכם, תור המכוניות המנסות להגיע לעיר מכיוון דיר שריף נראה ללא סוף; הבדיקה של הולכי רגל ושל כלי רכב היא אטית בצורה מכאיבה. קופסאות שבטנדרים נפתחות ומסתכלים לתוכן, תעודות הזהות של הנשים בתור ההומניטארי נבדקות מול רשימות השב"כ ולגברים נאמר "אתה בן 40 ותור זה מיועד לבני 45 ומעלה- חזור"

15:00 - במחסום נראה שיש קבוצה חדשה של חיילים; ר', נציג המת"ק הרגיל מבלה את רוב זמנו בעמדת הבדיקה הסגורה, משוחח בטלפון, בזמן ששאר ה-10-12 חיילים שבתפקיד, מבזבזים זמן רב באופן מופרז, משוחחים אחד עם השני ובאופן כללי הופכים את החיים במחסום לקשים ככל יכולתם. לעתים יש שלושה חיילים ליד הקרוסלות, עומדים, מחייכים או בוהים בכ-50 צעירים המחכים בסבלנות בתור כדי לעבור. יש היום פחות אנשים המנסים לחזור לביתם מהרגיל, אולם הבדיקה של הצעירים - ללא נעליים או מעילים, אשר מחכים ומחכים - ממשיכה באטיות מדוקדקת. לעתים פתוח רק מסלול יחיד של קרוסלה.

צעירה נלקחת למתקן המעצר ע"י חיילת והן מבלות לפחות חמש דקות שם, תחת שמירה של חייל. הצעירה יוצאת, מחייכת ומתבדחת עם החיילת; היא מנסה לתקשר אתנו, עדיין מחייכת.

15:20 תור כלי הרכב המחכים להיכנס לשכם, מתמשך עד לנגריה של האחים הוואש ולא זז במשך כל הזמן שהייתנו בבית איבא