א-ראם, קלנדיה, יום ו' 5.10.07, בוקר
יום שישי הרביעי של חודש הרמדאן
שר הבטחון האריך ביום חמישי בלילה את הסגר עד מוצ"ש, כמובן בלי לידע את התושבים הנוגעים בדבר.
09:10 א-ראם
לא התעכבנו,לאורך כל הדרך פרוסים הרבה מאוד חיילים ושוטרים.
09:20 קלנדיה
המוני רכבים חונים בכל פינה אפשרית. מגרש החנייה הריק משמש חציצה ומעבר בין אלפי האנשים, המתרכזים מאחורי גדרות משטרה, בשני מוקדים מאחורי החנייה הריקה. כאמור מאחורי הגדרות המון אדם, נשים, זקנים, ילדים הרוצים להגיע לתפילה. לפי עדות החיילים הראשונים הגיעו כבר ב-05:00.
במקום יש הרבה קציני צבא, משטרה, מג"ב וכן נציג דובר צה"ל. לשם שינוי גם לא מעט דוברי ערבית
. מולם הרבה אנשי משטרה וחיילים עם נשק דרוך.
דוחק רב, אנשים נמחצים, מעבירים קבוצות, קבוצות לפי הנחיות גיל ומסמכים, מה שלא תמיד תואם את קריטריון הכניסה לתוך השרוולים. נשים מופנות למעבר מצד שמאל, בהמשך גם גברים מעל 50. כך במשך שעתיים ויותר עמוסות ומתוחות מתנהלת היציאה לתפילה. לא חגיגיות, בעיקר מתח, תחנונים ואכזבות. היה קשה לעמוד בתוך המתחם ולשמוע את כאב המאוכזבים שכמעט "הגיעו".
כמו שנכתב בפתיח, הסגר הוארך, אנשים עם אישורי עבודה, ואפילו אישורי עבודה בסגר, (עובדי כנסיה)סורבו ע"י המשטרה (זה סגר מיוחד!), אבל פה ושם עברו בכ"ז בעזרת נציגי המת"ק, שפעלו על פי בית הלל. הרבה משפחות לא זכו לצאת ביחד כי לא כולם ענו לאותו קריקטריון גיל. כך האישה והילדים עברו והבעל שחסרו לו 4 חודשים לגיל 50 נשאר מאחור ולהיפך. בחלק מהמקרים ראינו חיילים ש"בחרו" להית טובים במיון הראשון, בעיקר כלפי נשים צעירות,וגרמו אכזבה בהמשך. "מה אכפת לי להיות טוב?"...
בתוך הדוחק גבר מבוגר מתעלף וזוכה לטיפול מסור מ"כוחותינו"ודובר צה"ל מתעד קטע הומני זה בתוך הבלגן וההשפלה הכללית.
11:00 כל השרוולים פתוחים,מעבירים יותר ויותר אנשים, אבל כבר ב-11:25 מעבירים הוראה לסגור הכל ב-11:45 וזה אכן קורה.
11:45 מאחורי גדרות המשטרה ומול נשקים דרוכים, בשקט מעורר כבוד, מתארגנים הגברים לתפילה, בראשם דרשן.
"כוחותינו" מתארגנים לאלימות שאולי תפרוץ אחרי. הרבה מתח, לפי פיזור החיילים, אולי רק מחכים לאבן הראשונה,אבל האנשים מתפזרים בשקט.
בשיחתנו עם המוקד והמת"ק מאוחר יותר מובהר שאנשים שיש להם אישורי עבודה יורשו לעבור, היום עם סיום התפילה וגם בשבת. כל זה אם שר הבטחון לא יוציא הוראות חדשות.