בית פוריכ, חווארה, יום ש' 2.2.08, בוקר

צופות: 
ויוי צ., חנה ב. (מדווחת)
02/02/2008
|
בוקר

עזבנו את ירושלים בשעה 10:00. הדרך צפונה מירושלים ועד מעבר לעפרה כולה מכוסה בשלג והנוף יפה עד כאב. לעומת זאת המחסומים מכוערים ורעים כתמיד!

בית פוריכ:
החלטנו להתחיל את הצפיה הפעם בבית פוריכ. המחסום היה כמעט ריק, ולא היה גם תור מכוניות. חלק מן העוברים ציינו בפנינו "כי היום טוב, אבל השבוע היה נורא" - מה שגם בלט מן הדוחות האחרונים. בעוד אנו עומדות במחסום ראינו האמר צבאי נוסע בשדות שממול למחסום, בצידו הדרומי של המחסום. החלטנו לחכות על מנת לברר לעצמנו את פשר הנסיעה הזו. ואכן כעבור זמן מה חזר ההאמר ובו פלסטיני. האיש הועמד כשפניו אל הבטונדות ונערך עליו חיפוש. אולם עד שהתקרבנו הוא כנראה כבר שוחרר והוחזר לכיוון שכם.

התכוונו לעזוב כאשר לפתע הגיחו על כביש מדיסון שתי מכוניות עם לוחיות ישראליות. מה זה? בשבת? אך התדהמה לא ארכה יותר מדקותיים. המכוניות עצרו במחסום ונשים וגברים אחדים פתחו את תא המטען ומתוכו הוציאו "כיבוד" לחיילי המחסום. הבינונו במה דברים אמורים, ןהתרחקנו מעט. כאשר הללו עזבו - לפנינו כמובן, הם לא יכלו שלא לומר לנו כי "אתםו ודאי מביאות מטעמים לפלסטינים כי אתם אוהבות פלסטינים". נמנענו מתגובה - כי מה לנו ולכל זה!.

"פגשנו" חסידה בשדה ליד המחסום וחשבנו בקינאה עד כמה היא חופשיה לנדוד וכמה מוגבלת התנועה של עוברי המחסום.

חווארה:
בבואנו היתה תנועה די דלילה, אך במשך הזמן התחילה נהירה גדולה של רבים שחזרו מקניות וסידורים משכם. בתחילת שהותנו נדרשו כעשרים דקות למעבר, אך עד סיום שהותינו (16:15) נדרשו שעתיים למעבר הצעירים. מעבר המכוניות דרש לפחות 50 דקות למכונית שעמדה בראש התור - ולא הצלחנו לברר כמה זמן לפני כן עמדו המכוניות כבר בתור. היות ושתי מכוניות השיקוף הקיימות בחטיבת השומרון מקולקלות, נעשתה כל הבדיקה בחפצי העוברים ידנית, עוד עיכוב נוסף על העיכוב הרגיל. שוב ראינו נשים בכל הגילים המחכות לגברים, ומגורשות שוב ושוב מלעמוד בקצה המחסום.

סטודנטים לומדים עכשיו בימי שני שלישי ורביעי, מה שאולי הסביר את ריקנות המחסום בתחילת שהותנו במקום.

התנהגות חיילות המשטרה הצבאית היתה מחפירה ועלתה על כולן המצ"דיקית אסתי  בהתנהגות מביישת. . מפקדם, בחור צעיר בדרגת סמל הסתובב כשידיו בכיסיו ולא עשה דבר לא לקיצור תורים ולא לריסון המצדקיות.

שוחחנו עם אחד הבחורים שעברו במחסום. האיש סיפר לנו כי הוא עובד ברמאללה ומרויח 650$ בחודש. הוא מחלק דירה עם עוד כמה חברים והם משלמים שכ"ד של 500$ . עד שהוא ממן אוכל ונסיעות הוא נשאר בהפסד חודשי - אך האפשרות לשבת בשכם בבית ללא עבודה נראית אפשרות גרועה הרבה יותר.

בצינוק היה מעוכב שברשותו נמצאה תמונה של שהיד - "פשע" בל יחופר. נדרשו הרבה מאד טלפונים עד שלבסוף שוחרר הבחור.

המת"קניק היה כאשר באנו, אך מיד עזב לארוחת צהרים. אחרי שהתקשרנו פעמים אחדות למוקד ההומניטרי להתלונן על מעבר הרכב האיטי במיוחד הופיע הרמת"ק. כאשר הדגשנו כי המת"קניק עזב ומאז עבר זמן רב מאד והמצב במעבר הרכבים קשה - קרה "הנס". המת"קניק הופיע במהירות הבזק, מפקד המ"צ הוציא ידיים מן הכיס והחל עוזר במעבר הרכבים - ואנו השתכנענו כי ניתן לפעול כאשר יש מי שמחייב זאת.

צריך להדגיש כי מפקד המחסום, הקצין ד' ניגש אלינו פעמיים ביוזמתו לברר האם יש לנו טענות וביקש כי לא נהסס לפנות אליו בכל עניין ודבר. ההשפעה החיובית שלו היתה ניכרת בפעילות המחסום.

בדרך בחזרה מחסום בבורין/יצהר תור ארוך של מכוניות. לא יכולנו להתעכב עוד, אך התלוננו.

אי אפשר לסיים את הדיווח מבלי להדגיש כי ההשפלה הניגרמת בעצם המעבר במחסום, יעיל ככל שיהיה, היא פגיעה אלימה בכבוד האדם ובחירותו - ורבים מן העוברים מבטאים את ההרגשה הזו במילים שאינן משאירות ספק.