בית איבא, ג'ית, יום ה' 28.2.08, אחה"צ

צופות: 
הגר ל., סמדר ה,. דב ל. (מדוחת), אורחת נוספת
28/02/2008
|
אחה"צ

בית איבא , 15:36 עד 18:10

לא נראה שנאכפו היום הגבלות קולקטיביות כלשהן באזור שכם, אך לא קבלנו שום תשובה ישירה בנושא - לא מן המפקד האחראי בשטח, לא מהמוקד ההומניטרי של הצבא ולא מן המת"ק.

בית איבא היה עמוס במיוחד היום. מאות הולכי רגל עברו במעבר במהלך המשמרת שלנו. בכל רגע נתון היו לפחות 100 הולכי רגל הממתינים בתור מכיוון שכם ולעתים היו אף קרוב ל- 200. הגברים הצעירים חיכו בתור כחצי שעה (16:35 עד 17:02 ו- 16:55 עד 17:30). השוטרים הצבאיים באשנב הבדיקה היו חצופים ועצבניים מאד, ולעתים קרובות צעקו על הולכי הרגל: "זוז כבר!", "נמאס לי מכם!", "יאללה, יאללה". לא היה מקום להניח בו חגורות או לעמוד ללא נעליים. כשאנשים נדרשו לחלוץ נעליים או להסיר חגורות, היה צריך להשליך אותן על הקרקע, ואנשים נאלצו לעמוד על הרצפה המטונפת בגרביהם.  

אזור הולכי הרגל המה מזמזום גלאי המתכות וצעקות הפקודות מפי החיילים. האווירה הייתה מתוחה, צפופה ובלתי מאורגנת. לנקודת בדיקה בשטחים הכבושים יש לא רק השלכות פוליטיות וחברתיות קשות; גם המבנה עצמו רחוק מאד מלהיות "ידידותי למשתמש". נראה שהוא יוצר בעיות יותר מאשר פותר אותן.

המפקד לא שלט בהתנהגותם של חייליו ולמרות שנראה היה שכונותיו טובות, יכול להיות שהתפקיד פשוט היה גדול עליו. בנקודה מסוימת השוטרת הצבאית האשימה אותנו שעלינו על אחד האוטובוסים הנבדקים, ושעברנו דרך השערים המסתובבים. זה לא היה נכון. היא גם התלוננה שעישנו ואכלנו מול הפנים שלה. היא קראה למשטרה בסביבות שעה 17:20. הם הגיעו בשעה 17:49, בדקו את תעודות הזיהוי שלנו, ספרו לנו על תלונותיה של השוטרת הצבאית, השיבו לנו את התעודות, שחררו את נהג האוטובוס שעוכב עקב חשד שתעודת הזיהוי שלו "מזויפת" ועזבו בשעה 18:03.   

בתור הצדדי (לנשים ולקשישים) היו יותר מ- 60 בני אדם רוב הזמן. משך ההמתנה שם היה כעשר דקות (16:05 - 16:12, 16:24 - 16:32, 16:33 - 16:40, 17:07 - 17:17ף 17:21 - 17:35). בדיקת התור הצדדי הייתה מיגעת אך כשהתארכה יתר על המידה הבדיקה הואצה ואנשים פשוט הועברו מהר.. פשוט עניין של מזל. בשלב מסוים, כשהתור הצדדי היה העמוס יותר, נוצרה סלקציה נוספת ואנשים עם תינוקות בזרועותיהם הוצאו מן התור. על כל פנים, אמו של זכריה (זכריה הוא פלשתיני מהכפר ג'ית שעובד ברופאים לזכויות אדם ורבנים לזכויות אדם) החולה מאד ובקושי מסוגלת ללכת ניסתה מפאת מצבה לעבור מחוץ לתור "ההומניטרי"  - לא הותר לה לעשות שום קיצורים. כשהתלוננו בפני אחד החיילים הוא הסכים לתת לנו להוציא אותה מן התור, אך הוא לא הרשה לנו להיכנס לאזור שמעבר "לקו הלבן" כדי לחפש אותה ולעזור לה. זה קרה בשעה 16:15.

הולכי הרגל הנכנסים לשכם נבדקו די בקפידה. זה נראה יוצא דופן מכיוון שלרוב ראינו רק בדיקה אקראית. אין לנו הסבר לזה. היו כשלושים איש בתור להיכנס לשכם (16:33). בשעה 17:10 היו עשרים איש בתור הזה והאחרון בתור המתין 8 דקות.

היו שמונה מעוכביםinfo-icon במהלך המשמרת שלנו. כמה מהן היו שם כשהגענו, אך לא הבחנו בהם במבט ראשון. אזור המעוכבים נסתר מאתנו כשהסככה מלאה באנשים, כפי שהייתה רוב היום. אפשר לראות את אזור העיכוב כשמטפסים על המדרגות המובילות למבנה ה"הומניטרי" אך בגלל המיקום שבו ישבו המעוכבים כשהגענו לא יכולנו לראות אותם.

מעוכב אחד הוחזק שם מכיוון שהיה משהו חשוד בנעלים שנשא בתוך קופסה. קצין בכיר יותר הגיע לנקודה ושחרר אותו. הוא הוחזק שם כחצי שעה.

בשעה 16:30 עמד אדם בתור הצדדי עם אשתו וכשנאמר לו ללכת אחורה לתור הרגיל הוא סרב. הוא הוחזק באזור המעוכבים משך חצי שעה ואז נאמר לו ללכת ולהמתין בסוף תור הגברים הצעירים. עברו עוד 35 דקות עד שהגיע לקדמת התור ועבר לבסוף בנקודת הביקורת.

ארבעה מן המעוכבים היו גברים צעירים שניסו לעקוף את נקודת הביקורת מכיוון שהייתה כה עמוסה. הם הוחזקו שם בין שעה לשעה וחצי ואז נשלחו לקצה התור הארוך.

המעוכב השביעי היה נהג האוטובוס שהוזכר לעיל שהואשם בהחזקת רשיון מזויף. הוא עוכב משך שעה עד שהמשטרה באה ושחררה אותו. כשעמדנו לעזוב בסביבות השעה 18:00 הגיעו עוד שני מעוכבים.

בשיא פקק התנועה בכיוון אל שכם היו בערך שלושים כלי רכב שעמדו בתור. התלוננו בפני הקצין האחראי ובפני ע' מן הקו החם ההומניטרי. נראה שזה עזר. משכם החוצה הייתה פחות תנועה - ממוצע של 8 עד 10 כלי רכב בתור בכל רגע נתון. זמן ההמתנה היה כחצי שעה בשני הכיוונים (15:56 - 16:21 לשכם, 12 מכוניות בתור; 15:56 - 16:22 משכם, 6 מכוניות בתור; 16:27 - 16:53 משכם, 10 מכוניות בתור; 16:33 - 17:06 לשכם, 15 בתור; 17:06 - 17:24 משכם, 8 בתור; 17:10 - 17:25 לשכם, 9 בתור). 

הבדיקה של כל כלי רכב הנכנס לשכם ארכה בין 30 שניות ל- 4 דקות. בדיקת כלי הרכב היוצאים משכם לקחה בין פחות מדקה לשלוש דקות. כעת יש רמזור ומחסומים נעים שעולים ויורדים באזור בדיקת כלי הרכב. 

התנועה מכיוון הכפר קצין הייתה דלילה, אולי 2 או 3 בתור בכל רגע נתון, אך היה עליהם לחכות כעשר דקות עד שמישהו בכלל שם לב אליהם.

אזור התנועה הנכנסת היה עמוס מאד. בגלל התור הארוך של כלי הרכב, שבשעה 16:48 השתרך מעמדת הבדיקה ועד לאזור תחנת המוניות, המוניות לא יכלו להיכנס או להסתובב מבלי לחסום אחת את השנייה. היו צפירות, צעקות וניסיונות לחתוך זו את נתיבה של זו. באמצע כל המהומה ניסו שני כלי רכב צבאיים לפלס את דרכם לנקודת הביקורת. כל זה יצר תחושה של סכנה תלויה באוויר. למרבה המזל זה עבר ללא תקריות. 

שמענו מספר תלונות מנהגי אוטובוס על ההמתנה הארוכה בתורים, שמונעת מהם לעשות מספר סיבובים ביום ובכך מקצצת בחדות את הכנסותיהם הדלות ממילא. היום הם נראו לחוצים במיוחד. נראה שתחושת חוסר תקווה החלה להשתרר.

לא היו מחסומי פתע בדרך, וגם מחסות ג'ית לא היה מאויש כשעברנו שם בסביבות 18:30.

סוף