א-ראם, קלנדיה, יום ב' 3.3.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
קלנדיה (ירושלים)
א-ראם (ירושלים)
תגיות: 
צפיפות
צופות ומדווחות: 
רוני פ., רותי ר.
03/03/2008
|
בוקר
06:45 א-ראם - כמעט ואין הולכי רגל במחסום. תור בינוני של מכוניות מתקדם איך שהוא.

07:15 קלנדיה - יום אפור וקר למדי. באולם ההמתנה יושבים כ – 50 אנשים ממשפחות האסירים. גברים מצטופפים ודוחפים בתור לקרוסלה. כל המסלולים פועלים. צעקות ודחיפות
בתור לקרוסלה. בחורים צעירים קופצים מעל הגדר כדי להיכנס ראשונים. כשהאור
האדום בראש הקרוסלה מתחלף לירוק האנשים דוחפים ונדחפים עד שלעתים אף אחד
לא מצליח להיכנס. מראה איום ונורא.
התור, דרכו נכנסות משפחות האסירים מכונה "תור הומניטארי" והוא מיועד לנשים,
רופאים ומקרים הומניטאריים. גם הוא עמוס מכיוון שגם חלק ממשפחות האסירים
נדחפות לשם. השער הזה נפתח לעתים רחוקות. באמצע האולם עמדה משפחה: אב, אם,
ילד, ילדה ותינוקת בת מספר ימים שהיו בדרכם למוקאסד. קצין המת"ק אמר
שיעברו לתחילת התור והוא ייתן להם להיכנס. בצפיפות של התור נדחף האב קדימה
כשהסל קל של התינוקת מעל לראשו ודחף ונדחף במשך מספר דקות הוא ובני משפחתו
אחריו עד שהגיעו לשער, ואז חיכו עד שיביאו את המפתח. עזרנו לעוד גבר נכה
להיכנס כך. וזהו כאמור השער ההומניטארי, אז מה נאמר ומה נדבר??