א-ראס, ג'וברה (כפריאת), קלקיליה, יום ה' 31.1.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה ב, יפעת ד (מדווחת) אורחת: רייצ'ל ל
31/01/2008
|
אחה"צ

13:48
נכנסו לאלקנה, שנבנתה סמוך לכפר מסחה, אבל לא מעוניינת ביחסי שכנות. על כך
מעידות גדרות תיל המקיפות את הישוב. בין גדר תיל אחת למשנתה, בקצה
ההתנחלות, נכלא בית. " הבית האחרון של מסחה". הוא היה אמור להיות מחוץ
לגדר, אבל המתנחלים הרגישו שכך יהיו קרובים מדי לפלסטינים. אז הבית נכלא.
יש להם שער צהוב רק בשבילם, להגיע אל הכפר. אבל איש אינו יכול לבקר אותם.
אדמות
הכפר נמצאות מעברה השני של ההתנחלות וגדר ההפרדה, בתחילה היה השער פתוח
תמיד שיוכלו החקלאים לעבד את אדמתם. לאחר מכן רק שלוש פעמים בשבוע. וכעת
הוא סגור תמיד. בשביל לעבור צריך אישור מיוחד.
14:20
ג'וברה. שלושה חיילים עומדים בעמדת הבידוק, ואחד בצריח, מכוון את רובהו על
הנבדקים ומסתכל עליהם בעינית. שלושים מכוניות ממתינות להיבדק.
קר
מאוד, אולם הולכי הרגל שמבקשים לעבור צריכים להרים חולצתם גבוה ולהסתובב,
במרחק חמישה מטרים מן החייל שאחראי על הפעולה הזו. וכך זה קורה: האיש
מתקרב בחשש עד שהחייל מחליט שזה קרוב מדי: "אה, אה, זלמה!" הוא אומר,
והאיש קופא במקום. ואז החייל עושה תנועה של להרים חולצה, ואז מצמיד את
אצבעות ידו ועושה תנועה מעגלית- כלומר תסתובב במקום, זה דומה לסולטאן
שמבקש לבדוק את איכות הרכישה האחרונה להרמון, ומצווה עליה להראות הכול.
'מאיפה אתה' שואלים האדונים את היושבים במכונית, ובודקים בדיקה יתרה את תעודות הצעירים.
בזמן
שהיינו שלושה אנשים שונים שהסיעו חולים במכונית ניגשו לשאול את האחראי שם-
ד'- אם יוכלו לנסוע לפני האחרים, והציעו מסמכים שיעידו על מידת המחלה,
הציעו לבוא לראות את החולה. אבל ד' אמר לראשון (בנוגע לאשתו)- אם
שיחררו אותה כבר מבית החולים, אז היא יכולה לחכות. ועם השני סירב לדבר.
הוא לימד את פקודיו: "בלי לדבר איתו בכלל, תגיד 'לא', אתה לא מדבר פעמיים".
ולשלישי
הייתה מכונית מפוארת, ואנגלית רהוטה, ותעודה עם סמל של הסהר האדום. לו
נתנו לעבור. אבל בעצם ד' לא אמר כן. הוא הסתכל בפנים קפואות והניד קלות
בראשו והאיש- מבוגר ממנו, מלומד ממנו, מנומס ממנו. הסתכל, לא מבין ואמר:
'אפשר? אפשר?' וד' במבט קפוא הניד שוב קלות בראשו, וכך היה.
15:30
א-ראס. שבע מכוניות מחכות להיכנס לטול כארם ושלוש מחכות לצאת. גם כאן
דורשים החיילים מהאנשים שרוצים לעבור להרים את החולצה, לחשוף את הבטן
ולהסתובב.
18:00
קלקיליה. אנשים רבים מחכים במכוניות שלהם להיכנס בכניסה היחידה לקלקיליה.
הנהגים מראש התור אומרים שהם מחכים ארבעים דקות. כל יום זה ככה מישהו
אומר. שלוש עשרה מכוניות מן הכיוון השני. חשוך. אין ספק
שקצב הבדיקה התגבר מזמן הגעתנו. (כיוון שצפינו בהם בודקים לפני שהם ראו
אותנו, יכולנו לדעת זאת). אלו בוודאי אנשים שסיימו לעבוד ורוצים לחזור
הביתה. כאשר מתקרבת המכונית לחייל הוא מורה לנהג בתנועת יד לכבות את
הפנסים. דפנה התקשרה למת"ק קלקיליה לדווח על התור הארוך, ומישהו שם אמר לה
שהוא יגיד להאיץ את הקצב.
עזבנו ב- 18:22.