בית איבא, ג'ית, יום א' 27.1.08, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', סוזאן ל' (מדווחת)
27/01/2008
|
אחה"צ

סכום

ל"טיפשותו
של הכיבוש" מגיע דו"ח שנתי נפרד, היות
ויש אינספור דרכים לזהות טיפשות, בכלל,
ואת טיפשותו של הכיבוש הזה, בפרט. "ההבדל
בין גאוניות לבין טיפשות הוא שלגאוניות
יש גבולות." "לטיפשות יש הכישרון להשיג
את מבוקשו." "כאילו שיש ביטחון רק בטיפשות."
"טיפשות היא הרוע שמחכה שיקרה." "תמיד
תצטרך להתמודד עם טיפשותם של בני האדם"
– ושל הכיבוש.

בית איבא

משאיות ורכב
שטח של קבלנים ישראלים שוב מנקדים את נוף
המחסום. מיד אנו מתוודעות לסיבה – מתקינים
רמזורים בשטח בידוק כלי הרכב והכביש החדש
נחפר ומכוסה מחדש, להתקנת מערכת החשמל.
אנו תמהות אם הרמזורים יביאו לסופם של סימני
הידיים המפורסמים: לא כדאי להמר על כך. יש
כאן עוד כלי רכב עם לוחות רישוי ישראליות
– זה של הכלב בליווי החייל המטפל בו. הם
עוזבים את המחסום בזמן שאנו עוזבות ומעכבות
את מעברו של אמבולנס. לפני יציאתם, הכלב
והחייל שלו עסוקים בבדיקת כל מה שיש לבדוק.
שוב מורידים חבילה גדולה של ג'ינס כחולים
חדשים לחלוטין מעגלתו של סבל ומשאירים
אותם בכביש הרטוב. לא אחד, אלא שלושה חיילים,
חובטים שוב ושוב בשלוש חבילות של קמח או
של אורז, שהורדו מעגלתו של סבל אחר. אנו
שמות לב שלמחסום החדש המשופר יש אותן שלוליות
גדולות ובוץ דביק כמו שהיה לאחר הגשמים
של החורף הקודם.

14:30 – אמבולנס
צופר מגיע מדיר שריף, מחכה במחסום, עוקף
חמישה כלי רכב המחכים בתור ומועבר בהינף
יד ע"י חייל, כדי להמשיך את דרכו העירה.

חייל לוקח צעיר
למתחם המעצר ואחריו מגיע מפקדו. לא המפקד
ולא אנשיו מחליפים מילה אחת אתנו היום.
שוב יש עודף של חיילים במחסום, לפעמים חמישה
בשטח בידוק המכוניות ועוד חמישה באזור
הולכי הרגל. שוב נבדק הכול בקפדנות. חייבים
לפתוח ולבדוק חבילות של שמיכות חדשות לגמרי,
העטופות עדיין בכיסוי הפלסטי המקורי. תיקים
משרדיים ותיקי נשים נבדקים באופן חודרני.
ידי החיילים חופרים בפינות, מוציאים ומעיינים
בניירות מקופלים, מגששים עוד בתיקי נשיאה
והופכים את תהליך המעבר במחסום עוד יותר
מכביד ממה שהוא ממילא. 

כמובן שכל הצעירים,
לפחות שמונים בתורים המחכים לעבור את שתי
הקרוסלות, חייבים להוריד חגורות, לפעמים
נעליים ותמיד מעילים, באחר הצהריים החורפי
הקר הזה. כרגיל עוברים הרבה מהם לתור ההומניטארי
כדי לנסות את מזלם במעבר שמה. שני החיילים
שבתפקיד כאן הם כמו רובוטים, אחד אף צועק
בלי הפסק בערבית "אף אחד מתחת לגיל 45."
שאר הזמן הוא צועק בעברית על כל אחד או גוער
בשאלות אל כל הגברים ולפעמים גם אל נשים
וילדים. כשהוא בודק תעודות זהות ואינו מבין
מה שהוא, מה שקורה לעתים, הוא מעביר את תעודת
הזהות לחייל הנמצא בתא שבקדמת התור ההומניטארי.
הכלל שילדים יכולים לעבור רק בלוית אמם
או אביהם מיושם בקפדנות ואם מתלווה קרוב
צעיר הוא נשלח חזרה לעמוד בתור ה"מחסום".

אין כל בדיקה
של הנכנסים לשכם, אך יש בדרך כלל ששה-שבעה
כלי רכב, מכל הגדלים והצורות, שנכנסים לשכם
והם מחכים עוד ועוד. נכנסים לכל האוטובוס
היוצא משכם וכל החבילות במשאיות ובמכוניות
פרטיות נבדקות.

בשטח בידוק הולכי-הרגל,
עומדים שני חיילים מאחורי השולחן; שניהם
מכוונים נשקם אל האנשים שמאחורי הקרוסלות
או דוחפים את נשקם לתוך התיקים המוגשים
לבדיקה על השולחן שלפניהם.

צומת ג'ית -- פתוח