ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ו' 5.10.07, בוקר

צופות: 
חנה ב., תמר א. (מדווחת)
05/10/2007
|
בוקר

יום רביעי של הרמדאן

08:00 - הכבישים שמובילים מכביש מס' 1 למזרח ירושלים חסומים במעגל רחב יותר מאשר ביום שישי האחרון – משער שכם ועד למטה מג"ב. מרחוק אפשר לראות פקק תנועה ממלון אמריקן קולוני לכיוון שער שכם.

08:10  - אין מחסום בכניסה לאל-עיזריה. בדרך לצד הפלסטיני של המחסום באים מולנו מוניות וטרנזיטים ריקים שהביאו אנשים למחסום.

מעבר הזיתים 8:20 – 12:00 (הצד הפלסטיני)
הגישה אל המחסום חסומה עוד לפני מגרש החנייה בשני ג'יפים של מג"ב. שורה של חמישה שוטרי מג"ב סוגרת את הפתח בין שני הג'יפים. כ-60 איש, רובם ככולם נשים וזקנים, מצטופפים מולם ומבקשים לעבור. זרם בלתי פוסק של אנשים מורשים לעבור – ברי המזל שעומדים ב"קריטריונים", עליהם חוזרים מפעם לפעם בקול רם, או במגפון: גברים מעל 50 ונשים מעל 45. אחרים מוחזרים משום שהם צעירים מדי. במיוחד כועסים אנשים שיש להם אישורי עבודה או אישורי סוחר, אך אינם מורשים לעבור, משום שהסגר שהוטל לכבוד חג הסוכות הוארך עד מוצאי שבת, כנראה מבלי שהודיעו על כך בתקשורת הפלסטינית.
כל הזמן מגיעים עוד אנשים וחלק ממסורבי המעבר עדיין מחכים לראות אולי הכללים ישתנו, וכך יש עד 9:45 בערך באופן קבוע כ-60 איש לפני החסימה. רוב אנשי מג"ב במקום דוברי ערביתinfo-icon.

ב-08:40 שוטר של המשטרה הכחולה ושוטר מג"ב מגרשים בצעקות נשים וילדים שעברו את החסימה והגיעו לכניסת המחסום. לא הבנו מדוע הוחזרו. שני נציגי אוצ'ה שנכחו במקום אמרו שבניגוד לשבוע שעבר לא התירו לילדים לעבור ובלית ברירה ויתרו גם האמהות על המעבר. מאוחר יותר עברו גם ילדים.

ב-08:45 מפרקים את השורה הסגורה של המג"בניקים, שניים-שלושה מהם עומדים בפתח שנוצר ובודקים את התעודות. בשלב מסוים, החייליםפ נכנסים ללחץ בגלל כמות העומדים לפניהם והם מגרשים אותם 30-20 מטר אחורה. רק קבוצה של נשים ממשיכה לעמוד ליד הג'יפים. מפעם לפעם מפסיקים את המעבר לזמן קצר, כנראה כדי שלא ייווצרו תורים בתוך המחסום. עתה נמצא במקום גם נציג המת"ק, גם הוא דובר ערבית. הוא לא יכול לעזור הרבה – שיפנו לאולמרט, הוא מעביר את האחריות ומציע למסורבי המעבר לחזור הביתה. הראשונים אכן מוותרים ועוזבים, אחרים יושבים לאורך הכביש.

ב-09:25 יוצרים החיילים שוב שורה בין שני הג'יפים. אחד הג'יפים מפעיל את המנוע, ולרגע חוששים האנשים שעומדים צמודים אליו שייסע לכיוונם, אך הוא לא זז. כנראה הפעילו רק את המזגן.

מ-09:30 גובר זרם האנשים שמגיעים אל המחסום, ולקראת 9:50 עומדים לפני החסימה מעל 100 איש! רובם גברים בשנות הארבעים לחייהם שמקווים בכל זאת לעבור. ג'יפ מביא לחיילים קופסת ענבים ופירות אחרים. הם מחלקים ביניהם אך לא אוכלים לעיני הצמים. אחד הג'יפים עוזב, ועכשיו צריכים החיילים "לשמור" על פתח גדול יותר שלא יתגנב מישהו ללא אישור.

אדם בן 47 בערך ובעל אישור עבודה שמוקדם יותר לא הורשה לעבור מנסה עוד פעם את מזלו ועובר.

ב-10:15 מגיע ג'יפ עם קצין נוסף. נשמעות צפירה מחרישת אוזניים וקריאות במגפון לנשים שכבר עברו את החסימה "יאללה לווארה" [אחורה], "לא לתת לעבור למי שאין לו אישור". עכשיו מתחילים גם המג"בניקים הבודקים את התעודות לצעוק "יאללה, חראם" ומרחיקים את האנשים כמה מטרים.
הקצין שהגיע זה עתה רואה את עיקר תפקידו בלהרחיק את מי שצעיר מדי, ולהאט את המעבר של מי שעומד בקריטריון הגיל.  "ואחד ואחד, רק מעל 50 או עם תסריחinfo-icon", וזאת בשיא הלחץ, כאשר שעת התפילה מתקרבת. במקום נמצאים עכשיו מעל 120 איש מול שורה של חמישה מג"בניקים. ארבעה-חמישה גברים יושבים מותשים מהחום ומההמתנה בצל של משאית, אחד מהם כבר נרדם. כל כמה דקות מרחיקים את האנשים יותר, פה ושם דוחף אותם מג"בניק אחורה בידיו. איש לא מתנגד, אפילו צעקת מחאה לא נשמעת. בשקט מתקרבים שוב לאט לאט, עד שהחיילים מרחיקים אותם שוב, וחוזר חלילה. חלק מהמעבר נחסם שוב בידי ג'יפ שני. כאשר שוב לא ניגשים אל החיילים בצורה מסודרת אחד אחד עוצרinfo-icon את הקצין את המעבר. "סגרinfo-icon, כולם אירג'ע לווארה, לעצור, עד שלא יהיו למטה לא נותנים לעבור".
קשישה הנשענת על אישה צעירה מתעכבת במחסום: לה מותר לעבור, אך לא למלווה שלה, ובכוחות עצמה היא לא יכולה ללכת. לבסוף מוצאים אישה שזה עתה עברה ומוכנה להתלוות אל הקשישה. הצעירה חוזרת על עקבותיה.

שוב ושוב צועק הקצין: "עוד מישהו בן 50? שיעבור", כאילו זכו בפרס בהגרלה. "אתה בן 50? לא? – למטה!" - "אתה בן 49? – תחזור בשנה הבאה!" - "מי שלא בן 50 שייקח את הרגליים וילך!" – "בן כמה אתה? יאלה, בוא לפה!" [מצביע על המקום לפני רגליו]. וכהנה וכהנה. פתאום מגיע רכוב על גמל אדם שלא נראה בן 50 עם בנו הקטן, מפלס לו את דרכו דרך הקהל, מגיש בטוח בעצמו את תעודת הזהות הירוקה, הגמל לא נזקק להיתר, והם עוברים.


ב-10:45 נשמעת ירייה. לא ברור מאיפה וממי. יש ריח שרוף. "מי זה הגיבור הזה?", שואל אחד הקצינים.

אשה עם שני ילדים קטנים לא מוכנה לוותר, ממשיכה להתווכח – אך גם החייל לא מוכן לוותר. אדם בלבוש דתי צריך לרוקן את תכולת התיק שלו על הרצפה. חוץ ממנו לא הגיע איש עם תיק. אשה רעולת פנים צריכה להסיר לא את הרעלה, אלא את הכפפות שלה. לא ברור מה זה תורם לזיהויה, אך היא נשלחת בחזרה. הקצין רוצה להיפטר ממסורבי המעבר ומשמיע את האיום הידוע "עד עכשיו אנחנו נימוסיים ...". הוא מגרש גם את אלה שנחו בצל המשאית, מנפנף בידיו שהאנשים יעופו מכאן ולפעמים שם להם את היד על הכתף. הגבעה ליד החסימה עכשיו ריקה, וגם על הכביש מוחזרים האנשים אחורה. אחדים מוותרים וחוזרים הביתה. נהגים מתחילים לצעוק "עיזריה", "אבו דיס" – אך הקהל צועק בחזרה "אל קודס".

ב-11:15, דקות ספורות לפני תחילת התפילה, מתחילים האנשים לעזוב. ב-11:20 נותרו כ-80, ב-11:25 כ-60, בעיקר נשים צעירות. ב-11:30 מרחיקים אותן שוב בקריאות "רמדאן כרים, חראם".
ילדה קטנה שמגיעה לחייל עד לברך מסתכלת מבוהלת על הרובה שלו. אחד הקצינים מנסה לשכנע את הנשים לעזוב, אחדות מוותרות בפנים מאוכזבות, כ-25 נשארות.
ב-11:40 עוד נותנים לקשישות אחדות לעבור, ב-11:45 מוטל סגר מלא, אף אחד לא עובר. כלומר בשעות הבוקר "הנהיגו הקלות" ונתנו לאנשים מבוגרים לעבור לתפילה חרף הסגר, אך עכשיו תקפים שוב תנאי סגר רגילים. מי שלא נחשב סיכון ביטחוני ב-11:40 הפך עתה לכזה. האחרונים שהספיקו לעבור את חסימת החיילים, אך לא הגיעו לעמדות הבדיקה במחסום עד 11:45, מוחזרים. החיילים נסוגים לתוך המחסום. הנשים נשארות, מתקרבות לאט לאט למחסום. מבחינת החיילים זה כבר לא משנה. אז שתעמודנה 25 נשים לפני קרוסלותinfo-icon נעולות.

באל-עיזריה הרחובות ריקים. מכוניות רבות חונות בקרבת המסגד, מתפללים שלא הצליחו להיכנס לתוכו עומדים בשורות ארוכות על המדרכה.