א-ראם, קלנדיה, יום ה' 14.2.08, אחה"צ

צופות: 
תמר פ., ליזי ש. ופיליס ו. (מדווחת)
14/02/2008
|
אחה"צ

 15:20: מחסום א-ראם
לא ראינו פעילות במחסום כאשר עברנו בדרך לקלנדיה.
השער הגדול בחומה היה פתוח אז המשכנו בכביש הראשי. כמעט כל החנויות היו סגורות לרגל החג.


15:30: קלנדיה
התנועה היתה דלה יחסית. בכניסה למחסום עצר אותנו תושב מחנה הפליטים קלנדיה וביקש שנפנה לשלטונות שיפתחו את חדרי השירותים שזה עתה שופצו בכניסה הצפונית. הוא אמר שנכמרו רחמיו על המון המסכנים שהגיעו בימי הרמדאן ממרחקים למחסום ולא מצאו מקום לעשות את צרכיהם. למה, הוא שאל, מתעללים השלטונות בפלסטינים?

במחסום פעלו שני שרוולים, שרוולinfo-icon מס' 2 בעצלתיים, כאשר שני החיילים מאחורי הזכוכית עשו הפסקות ארוכות בין כל קבוצה של 3 פלסטינים שבדקו והכריזו בינתיים שמסלול 3 פתוח.
גם המת"ק היה פתוח ותמר וליזי אמנם נכנסו לסככת ההמתנה.
להלן הדוח שלהן: ברחבת ההמתנה של המת"ק היו כ-20 איש. חלקם המתינו מאז שעות הבוקר. פנו אלינו בבקשה לעזרה מספר אנשים ושוב נוכחנו לראות עד כמה נחוצה נוכחותנו ברחבת המת"ק. הבעיות היו שונות: מנועי שב"כ, מנועי משטרה, ליווי חולים, ביקור חולים, בעיות תעבורה.... הזמן שהפלשתינים נאלצים להקדיש על מנת להשיג (אם בכלל) את האישורים המיוחלים, בהחלט גוזל חלק נכבד מהחיים שכבר נותרו...


16:00 מחסום הרכבים בקלנדיה:
נוסף לחיילים ועובדי המודיעין האזרחי, הסתובבו הרבה שוטרים כחולים במחסום. חייל אחד סיפר שהם מלווים איש שאמור לתקן כמה דברים. ראינו הרבה מאד מכוניות עם משפחות שלמות, הורים עם ילדיהם הקטנים חגורים מאחור, נוסעים לבקר את משפחותיהם מעבר "לגבול". חייל אחד נרגש בא לספר שראה ילד בן שנתיים מחזיק רובה צעצוע. לא הבנתי ממה הוא מתרגש וספרתי לו שגם נכדי בגיל הזה הסתובבו להם עם רובים ואקדחים שלופים. נכון הוא אמר גם ילדים יהודים משחקים עם רובי צעצוע ונרגע, ואז הבנתי שהחייל לא רואה את הפלסטינים כבני אדם כמונו, שילדיהם כמו ילדינו משחקים את אותם המשחקים. כמה עצוב!

בדרך כלל התנועה זרמה אולם לקראת 16:40 פתאום נעצר הכול והתנועה התחדשה רק אחרי כ-10 דקות. ספרו לנו שזה עתה עשו תרגיל פיגוע בזמן שתנועת הנוסעים לחג נעצרה והפקק גדל. מהכיכר הדרומית של קלנדיה יכולנו לראות שמחסום א-ראם החדש חזר למקומו מלפני שבועיים, מערבה לכיכר בדרך לכביש 443. לא היה שם תור של מכוניות.

17:00: מחסום ביר נבלה
היה תור של 25 מכוניות. תזמנו את המעבר ב-15 דקות. במשך כל שהותנו במחסום לא התקצר התור. החיילים ספרו שאין בידול.

17:44: נהג טרנזיט, בן 50, נעלב כשאחד החיילים כינה אותו "חמור" והוא צעק על החיילים. כתוצאה מכך הועמד רכבו בצד וכל נוסעיו (חוץ מאישה צעירה אחת) הורדו לעמוד בקור או ללכת ברגל לקטנה, מחוז חפצם. תעודת הזהות של הנהג נלקחה למשמרת אצל מפקד היחידה במחסום והנהג עבר סדרת חינוך של כבוד לחיילים. החייל המעליב טען שהנהג לא שמע להוראותיו ולא מסר את תעודתו כנדרש. התעודות הוחזרו והנהג שוחרר לבסוף בשעה 18:15, לאחר אין ספור טלפונים למוקד, והוא המשיך לדרכו ואסף את נוסעיו שהמתינו לו בנאמנות בתוך החשכה. גם אנו המשכנו לדרכנו. ספרנו 38 מכוניות בתור למעבר. חג שמח! לא היו תורים מיוחדים לא במחסום ליל ולא בחיזמה.