בית איבא, יום ד' 23.1.08, אחה"צ

צופות: 
שרה פ' ורעיה י' (מדווחת)
23/01/2008
|
אחה"צ

14.35 מתקרבות למחסום החדש... ישן..
מתחדש... על דוד המים כתוב בזו הלשון: "לא לדרוך על הברז". נסיתי, לא
הצלחתי... בשביל לדרוך על הברז צריך להרים את הרגליים מעל למטר ואני
בגילי, לא הצלחתי. ישנם עוד כמדומני חמישה ברזים בשוקת, אך הם כניראה לא
"הברז" (בהא הידיעה).  אני, ברפת של גניגר לא ראיתי שוקת כזו, אך פה היא
נימצאת, וקיימת ל"רווחת" העוברים, במסגרת שיפור חזות המחסום.
הסככה תפוסה, כדי מחציתה. תכולת שקיות
הניילון ניבדקת על השולחן, פריט אחר פריט. אחד לאחד, מלמעלה למטה מוצאים
החפצים עד לקרקעית השקית ומוחזרים אליה אחר כבוד, הראשונים לצאת למטה,
והאחרונים למעלה. התור מתנהל ללא אירועים מיוחדים ובצורה יעילה, עם כל
הקושי בשימוש בביטוי זה.
 
15.10 בתור ההומניטרי מוחזרים 2
פלסטינים. "מדוע"? "הם בני 37". "ומאיזה גיל מותר לעבור בתור ההומניטרי"?
חיייל המופקד על התור ההומניטרי: " 45 ". מפקד המחסום י' מגיע ואנו
שואלות אותו אם אכן בתור ההומניטרי מותר לעבור רק מגיל 45. "תלוי" (תשובה
טובה וממצה). "במה תלוי"? "בלחץ בתור". ואנחנו תוהות, איזה לחץ, הרי אנו
עומדות ואין אנו מבחינות בלחץ שאינו ניתן לשליטה. אך המלה "תלוי", בעצם
הינה תשובה לכל התנהלות המחסום ומאפשרת כל התנהלות. בתור זה ניבדקות
תעודות זהות, ולעתים, כשישנם חפצים, אף הם.
 
15.35 6 צעירים מובלים למיכלאה. בראש
הטור על נשקו, מפקד המחסום, זקוף קומה, יותר מאשר טרם הבאתם של הניצודים.
ניזכרתי בשיר הילדים "במדינת הגמדים רעש מהומה, הצבא לובש מדים, יוצא
למלחמה.ובראש הגדוד צועד .... המפקד..." אנו שומעות את המת"ק מדווח: 6
ניתפסו כשהם זולגים". אז עכשו ביחידה כבר יודעים וכולם מרגישים גיבורים.
י' אומר שהכלואים יישאר במיכלאה עד  21.00. "עד 21.00 . דקה לא קודם".
המת"ק מסביר לנו, שהוא יודע שאלה סטודנטים שרצו לחסוך לעצמם את המעבר
במחסום, אך ההענשה במכלאה, תלמד לקח גורמים עויינים.
 
במעלה הגבעונת אנו מבחינות באזרחים
ומכונית עליה כתוב "שמרד" (או משהו דומה). האזרחים יורדים לכיוון המחסום.
אנו שואלות מה הם עושים כאן. תשובתם:"מתקינים אינטרקומים". בגלל הלחץ
נאלצו להפסיק. יבואו מחר. "לשם מה האינטרקום"? "על מנת שהתקשורת שבין
הפלסטיני לבין החייל תהיה טובה יותר. לדוגמה: החייל יבקש באמצעות
האינטרקום את התעודה והפלסטיני, יוכל לענות לו באינטרקום". וכך יתנהל השיח
המנוכר באצעות התיווך של האינטרקום, לתפארת מדינת ישראל. אגב, הם סיפרו
שכבר התקינו אינטרקומים כאלה במחסומים אחרים.
 
16.00 מספר העוברים גדל. החייל הבודק
בתור ההומניטרי, פוקד על פלסטיני לעבור לתור הרגיל מחמת גיל. מתפתח ויכוח
זוטא. החייל ניגש עם הפלסטיני למפקד ומעביר אליו את הטיפול. הפלסטיני, אח
במקצועו, עובר במחסום יומיום טוען שתמיד  הוא עובר בתור ההומניטרי. "מה
גילך" שואל המפקד. "36 ". אנו פונות אליו ומבקשות למנוע את המיטרד של חזרה
לתחילת התור. י' לוקח אותו הצידה ומבקש ממנו, שלהבא יעבור בתור הרגיל.
הפעם הוא נותן לו לעבור. תוך כדי כך, מתברר לנו שרופאים, בכל גיל יכולים
לעבור בהומניטרי.
 
16.10 מצעד 3 פלסטינים שניסו לעבור דרך
הגבעות, מצטרף ל-6 הכלואים שכבר יושבים שם. אנו מבקשות לרכך את רוע הגזרה
ולהפחית משעת השיחרור, ציטוט(מתחילת הדו"ח)  " 21.00,  לא דקה אחת קודם".
 קצין המת"ק, ר', מבטיח לנו שהם ישוחררו ב-17.30. בהזדמנות זו נותן לנו את מספר הטלפון שלו .
 
אנו שואלות לפשר כמות העוברים בימי רביעי, שפחתה, ונאמר לנו, שסטודנטים יחזרו מעתה בימי חמישי.
 
 
16.45 עוזבות.