מת"ק עציון, יום ב' 14.1.08, אחה"צ

יצאנו מוקדם בכדי לצפות בתלמידים באל ערוב בדרכם הביתה מבית הספר, כפי שהומלץ באחד הדוחות מהשבוע שעבר. כשהגענו ולא ראינו ילדים. נגשנו לשאול בחנות המכולת והתברר שיש חופשה של 20 יום החל משבת האחרונה.

נהג מונית פנה אלינו בבקשת סיוע בעניין דו"חות תנועה שנרטבו בגשם ולא שולמו. התקשרנו לחיה שהציעה כי יפנה למאהר במת"ק עציון שיוציא עבורו דוחות חדשים מהמחשב. אדם אחר מנוע שב"כ מזה שנתיים, כבר נעזר בסילוויה ללא הועיל. גם אתה הצלחנו ליצור קשר, היא הציעה כי יש אפשרות להגיש שוב בקשה בגינו במידה ויש מי שמוכן  להעסיקו.

המשכנו לנבי יונס ונכנסנו לעיירה. נסענו עד להצטלבות שבמרכזה וחזרנו על עקבינו בכדי לברר היכן כדאי לעמוד בכדי שמי שזקוק לעזרתנו ימצא אותנו. משיחה עם עדה התברר שיש שלט בולט בכניסה לעיירה האוסר כניסתם של ישראלים. אף כי בדיעבד ראינו כמה השלט בולט לא הבחנו בו בבואנו. (שלט זהה מוצב גם בכניסה הדרומית לאל חאדר באל נשאש). גבר צעיר ניגש אלינו וסיפר כי אחיו שלמד רפואה בחוץ לארץ קיבל עבודה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה אך השב"כ דרש ממנו כי יסכים לעבוד עבורו בכדי שיינתן לו כרטיס מגנטי. הוא סיפר לנו שסילוויה הצליחה לפתור את הבעיה. הבחור חזר כמה וכמה פעמים כמה הוא אסיר תודה ואיזו עבודה נפלאה אנחנו עושות (הלוואי).

במת"ק עציון עמדו חמישה גברים משעות הבוקר וחיכו להתקבל אצל הקֶפּטֵין אליו הוזמנו. הקור היה עז ואכזבתם הייתה רבה כשהסברנו שאיננו יכולות לעזור להם ולהתערב לטובתם.מהכביש ראינו בכיוון אלון שבות קרוונים אליהם לא שמנו לב בעבר. נכנסנו לישוב ונסענו לשכונת הקרוונים הנמצאת במזרחו. שניים או שלושה מהמבנים הזמניים כבר הפכו לבתי קבע. גם באפרתה נראים גגות אדומים בשכונה שהייתה כולה שכונת קרוונים. ביציאה מאלון שבות, בכיוון ראש צורים יכולנו לצפות על העיר הענקית ביתר עלית.בכניסה לחוסן מכיוון כביש 60 עמדו מוניות צהובות רבות. תמהנו על כך שעדיין לא נוצר שם שוק. עבודות העפר לא התקדמו לאחרונה ועדיין יש בור ענקי שבו ייסלל כנראה הכביש המיועד לפלשתינים ממובלעת נחלין לאל חאדר.לא צפינו לראות ב-14.30 תנועה רבה במחסום 300 אך להפתעתנו נוצר שם תור לא מבוטל בשני הכיוונים, גם מירושלים וגם אליה. רק שני חלונות פעלו. היות ולא הצלחנו להשיג את מפקד המעבר בטלפון, ביקשנו מאיש הביטחון בכניסה, שבירך אותנו בנימוס, לדאוג לפתיחה של אשנבים נוספים. הוא הפנה אותנו לחיילת שאכן הזמינה עזרה ושני חלונות נוספים נפתחו. התורים התפוגגו באחת. כשפנינו ללכת שמענו את איש הביטחון אומר לחיילים: "הן הולכות, אפשר לסגור חלונות". שוב נוצר תור אך גם זה התפוגג כשחזרנו. אחרי שכמעט ולא היו אנשים יצאנו. אמריקאי שפגש אותנו ביקש שלא נעזוב את המקום עד סוף היום.