חברון, יום ג' 8.1.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אילנה ה', רוני ה' (מדווחת)
08/01/2008
|
אחה"צ

תקציר  - לידה במחסום

חברון נראית סגרירית, נטושה ולא מזמינה ביום הערפילי הגשום והעגום. מזג האוויר מתאים את עצמו להוויה של העיר הכי מטרידה, מרגיזה ומעצבנת בכל השטחים הכבושים. אין אנשים ברחובות – הבתים העזובים ברחוב השוהדא נראים כשרידים עלובים מימים טובים יותר. חיילים בכל מקום נצמדים לקירות הבתים כדי להימנע מהרוח ומהגשם.

ברחוב אנחנו פוגשות זוג נשים מפעילי השלום הבינלאומיים, שמיד מספרות לנו על האירוע שקרה בלילה  שבין יום שני לשלישי ליד מחסום תרפ"ט. אישה ילדה ליד המחסום. אנחנו היינו בדרכנו להיפגש עם עיסא, תחקירן "בצלם",  כדי לשמוע ממנו את העובדות. הגענו למחסום תרפ"ט שמפריד בין חברון "היהודית" לחברון הפלסטינית, מחסום שמפריד בין דרומה  של חברון לצפונה. מחסום שמשפיע על כל מרקם החיים בחברון. היה לנו זמן לצפות במעבר הפלסטינים במחסום, וראינו את החלבן על החמור מעביר לאט לאט את כל הג'ריקנים והסחורות דרך המחסום, מניח אותן בצידו היהודי של המחסום ואחר כך מעביר דרך הפשפש הצדדי את החמור. דרך מאוד מעיקה ומכבידה לתנועה.

14:30 - עיסא מגיע ויחד איתו איש צעיר ומספר עיתונאים. האיש הצעיר הוא עשראף סיידר, והוא האב של התינוק אחמד שנולד אתמול בלילה במחסום. התינוק הרך שנולד הוא הבן הראשון שנולד לו (יש עוד בנות), ומעכשיו אשראף הוא אבו אחמד. איחלנו לו איחולים וברכות להולדת בנו, והוא נתן לנו את העדות הבאה: אשראף ואשתו קיפה גרים בשכונת תל רומיידה, קרוב מאוד למחסום תרפ"ט. ביום שני לפנות בוקר, קיפה הרגישה שצירי הלידה באים בדחיפות, וזה הזמן לקרוא לאמבולנס. ואכן, אמרו להם שאמבולנס יגיע. הם אמורים היו לפגוש את האמבולנס בצידו היהודי של המחסום. הזוג הלך לעבר המחסום וחיכה שם. האמבולנס התמהמה. הם הניחו שהאמבולנס מתעכב כי הוא נקלע לקשיי מעבר בצד היהודי של המחסום -  כל כניסה של אמבולנס פלסטיני לשכונת תל רומיידה מצריכה תיאום מוקדם עם הצבא. להזכירכם – אין מעבר לאף כלי רכב פלסטיני בכל אזור H2 – אפרטהיד מוחלט.  בינתיים הצירים והכאבים התגברו וקיפה ועשראף החליטו לעבור  לצד הפלסטיני של המחסום. החייל שהיה במחסום אמר להם שהוא צריך לברר עם הממונים  עליו האם מותר להם לעבור. עשראף וקיפה חיכו עוד 20 רגע. לאחר צעקות רמות של קיפה וכאבים עזים, החייל נתן להם לעבור לצד הפלסטיני. שם, עשרה מטרים אחרי המחסום, קיפה התמוטטה ונשכבה על האבנים שם, והחלה ללדת. בשעה 03:45  הגיע האמבולנס לצידו הפלסטיני של המחסום, לאחר שלא הצליח להיכנס לאזור H2, האזור שבשליטת ישראל בחברון (הצד היהודי).
הצוות הרפואי פרס מזרונים מתחת לקיפה, ושם היא ילדה את בנה אחמד, בטמפרטורה של מינוס שתי מעלות צלסיוס. לאחר הלידה, מיהר הצוות הרפואי להביא את התינוק לבית חולים 'עליה' בחברון, כדי שהוא לא יקפא למוות בקור הנוראי. הם טיפלו בקיפה וגם היא הובלה לבית החולים. בבית החולים התנאים היו קשים, וקיפה חזרה הביתה עם תינוקה ברגע שהתחזקה. לאם ולתינוק שלום -  סוף טוב.

שאלנו את החיילים האם הם שמעו על האירוע. אחד מהם ידע על כך, והצהיר שמה ששמענו עכשיו לא מדויק. לדבריו, לא יכול להיות מצב שאישה בהריון, בתהליך של לידה, תחכה יותר מחצי דקה. היא תועבר ללא עיכובים ומיד. עיסא הלך לגבות עוד עדויות מהשכנים שהתעוררו בלילה מהצעקות של קיפה. הוא יבחון את כל העדויות וישלח ל'בצלם' דו"ח מדויק של זמן  ההמתנה של קיפה במחסום.


אבל זאת לא הנקודה, כמה דקות חיכתה קיפה במחסום. הנקודה היא עצם קיומו של המחסום, והעובדה שתושבים פלסטינים  שעדיין גרים בתל רומיידה, נמנעת מהם תנועה חופשית - והכל בגלל 500 מתנחלים. זכויות בסיסיות כמו זכות תנועה נגזלת מהם, בעוד היהודים שבשכונה זכאים לכל זאת, והם עוד מתעללים ומציקים לתושבים הפלסטינים.

הלא אם לא היה בנקודה הזאת מחסום - האמבולנס היה יכול להגיע לביתה של קיפה ללא בעיות, והיא הייתה יולדת בבית חולים ולא בקור המקפיא ליד המחסום בחוץ.

הסיפור הזה ממחיש בצורה מדהימה את הקושי האינסופי של חיי הפלסטינים בחברון הכבושה.

כל עוד המדינה תבחר להגן על המתנחלים המתעללים על ידי בניית מחסומים בלב העיר, סיפורים כאלה ימשיכו להתרחש.