בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ה' 27.12.07, אחה"צ

צופות: 
תמר פ. , דפנה ב. (מדווחת), מצטרפת חדשה - דבי ואורחת , מיכל.
27/12/2007
|
אחה"צ

 14.15 - סיור לחסימה בכניסה לעזון- עתמה. תנועה ערה של עוברים ושבים - אלה מטפסים על החסימה ופניהם לישראל, אלה חוזרים מעמל יומם, או שבועם,  והרבה ילדים מוכרים ירקות.
הבית הבודד, הכלא הפרטי של משפחת עמר ממסחה, ליד קולוניית אלקנה - 2 הילדים הצעירים (6,8) משחקים בצל גדרות התיל כאילו זה הדבר הכי טבעי וצודק. מזעזע.
לאורך כל הדרך, וכן לאורך כביש 5 הולכי רגל רבים, ואפילו אופניים, וקבוצת פלסטינים נעלמת לה מתחת לכביש. מכוניות ישראליות מורידות נוסעים ליד א-זאוויה.
כולם חוזרים , עם תום השבוע מעמלם בישראל. רבים מהם, יש להניח,  ללא אישור כניסה.

15.15 - צומת זעאתרה- מכיוון חוצה שומרון - 3 מכוניות. מדרום (שכם) כ-10 מכוניות. גם המשטרה בודקת .לא עצרנו.

 בית פוריק
- נהגי המוניות אמרו לנו שהבוקר היה תור של מאות מכוניות להכנס לשכם. מאז יום ששי, הם אומרים, קשה יותר...עכשיו לדבריהם יש מאות מכוניות בתור לצאת משכם.
ממקום עומדנו אי אפשר היה לראות את קצה תור המכוניות אך ברור שהוא ארוך מאוד. עמדו שניים-שניים בצפיפות רבה. הסיבה ? בין מכונית אחת לשניה עברו (בדקנו על השעון) 7-10 דקות בהן 4 חיילים הסתובבו להם בניחותא על הכביש ולא עשו כלום. כאשר כבר נקראה מכונית להגיע למחסום, הנהג יורד ומסתובב בריקוד החולצה, אך המכוניות עצמן כמעט לא נבדקות ועוברות מהר.
טלפנו לאיימן ואחרי 15 דק, הגיע ג'יפ מת"קinfo-icon ואז החל מעבר מהיר יותר - 2-3 דקות הפוגה בין מכונית אחת לשנייה.אין תורים של הולכי רגל, בכל זמן נתון - לא יותר מ-20-30 איש.
מכיוון שאותו חייל בודק גם את הנכנסים וגם את היוצאים משכם, הוא נוטה לשכוח את אלה הבאים מבית פוריק והם ממתינים זמן רב. כשהם מאבדים את סבלנותם לבסוף הם פשוט חוזרים אחורה, יוצאים משבילי המעבר, עוקפים את הקרוסלות ומגיעים מהנתיב של היוצאים משכם. ואז "חייל, חייל!" הם קוראים. החייל, נותן להם לחכות כמה דקות, בכל זאת הוא הכוח, ולא כל אחד יעשה מה בראש שלו, ואז מנפנף להם שיעברו.

זקן, נראה בן למעלה מ-70 רוצה ללכת לבית פוריק. הוא היה גר שם בעבר ורוב משפחתו עדיין שם. עכשיו גר עם בנו בשכם. החייל אומר לו "אתה לא יודע שמי שלא גר בבית פוריק לא יכול להכנס?" "יודע, יודע, אבל..."

נשלח חזרה לשכם. גם היום הוא לא יזכה לראות את הנכדים.
המפקד א. מגרש אותנו. אנחנו מסרבות. הוא אומר שהוא קורא למשטרה. לא הגיעה שום משטרה עד סוף המשמרת.

16.30- חווארה -
  מחסום שקט, אין הרבה אנשים, בשעות העמוסות ביותר ממתינים כ-50 איש. אין מעוכביםinfo-icon. החיילים אינם עצבניים. מעבר המכוניות איטי ובכל זמן משתרכים תורי מכוניות הממתינות לחזור לשכם.
5 דקות אחרי שהגענו נתפסת סכין מטבח גדולה בחגורת מכנסיו של בחור בן 22. הסכין מעוטרת בסרט ירוק, עם לולאה דקורטיבית נאה. ממש בונבוניירה ! מפקד המחסום מסתובב עם הסכין , מנסה לתקוע לעצמו בבטן, לראות אם אפשר, מניף אותה, מצטלם, כדי שכולם יראו.
הבחור מוכנס לצינוק והמפקד קורא למשטרה. שער הצינוק נשאר פתוח, אך הבחור מקפיד למשוך אותה אליו ולסגור אותה (אולי פחד שמישהו יוציא אותו משם). תמר שמעה את החיילים מספרים שהוא אמר שהוא בא על מנת להתפס. וזה אכן נראה כך. כי :
 אם בא עם סכין, למה לא ניסה להשתמש בה אלא המתין עד שימצאו אותה. הרי אין טעם להעביר סכין את המחסום - אפשר לרכוש עשרות כאלו בחווארה !
יחידת "שועלים " עשתה לו תחקיר קצר בטלפון.
אף אחד לא התנגד שנדבר עם המעוכב, ולא שמר עליו, הכל היה נינוח. לקחנו מספרי טלפון של משפחתו כדי להודיע להם, הבאנו לו שתיה, ויותר לא היה מה לעשות.
החיילים לא היו עוינים, לא הרחיקו אותנו, לא התעמתו איתנו, רק השיגרה הנוראה של "ואחד- ואחד", המבט המתחנחן, הורדת החגורה והפשלת המכנסיים בפני חיילת, וכל החפצים הנופלים לארץ מכייון שיש להציגם על הבטון, ואין מספיק מקום...

18.00 - עזבנו.

18.45 - מחסום תפוח
- כ-10 מכוניות משכם וכ-15 מכוניות המתינו מכיוון חוצה שומרון.__._,_.___