בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 31.12.07, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מקי ש. מירב א. (רשמה)
31/12/2007
|
אחה"צ

13:20 מכביש 5 אנחנו רואות שהצבא שוב הקים את חסימות העפר הגדולות על כביש שמוביל מאזור התעשיה ברקן לכפר ברוקין ודיך. נכנסו לכביש ונסענו עד החסימה. למרות שהצבא התקין זרוע ברזל שאמורה לתת להם את האפשרות לחסום את הכביש הזה כרצונם, מישהו כנראה החליט שזה לא מספיק אפקטיבי וכמו בפעם הקודמת גם עכשיו הכביש חסום עם שלוש ערמות אדמה וסלעים שמונעות מעבר של כלי רכב. המרחק בין שלוש הערמה הראשונה והאחרונה הוא כשלוש מאות מטר. בשביל לצאת מהכפר תושבי הכפרים צריכים לנסוע עד החסימה, לטפס על הערמות האלו וללכת את המרחק ביניהם כדי לחכות למונית בצד השני. זאת לא בעיה גדולה לצעירים ולפועלים שעושים את דרכם דרך החסימה כל יום, אבל לקשישים, לחולים ולאמהות עם ילדים קטנים זו משימה בלתי אפשרית.

 
משיחה עם כמה מהתושבים של הכפרים הם אמרו לנו שהצבא טוען שהיו ידויי אבנים מהכפר אל עבר מכוניות שעוברות בכביש שמוביל להתנחלויות פדואל ועלי זהב, כביש שהיציאה מהכפר אליו חסומה כבר כמה שנים. כך שהקמת החסימה הזו עכשיו היא פשוט עוד צורה של ענישה קולקטיבית. הרי גם ברור לכולם שחסימת כבישים לא יכולה למנוע יידוי אבנים. עוד מספרים לנו התושבים שהמקרה של יידוי האבנים שבעקבותיו הוקמו החסימות קרה בשעה אחת בלילה: תושבת אחת ההתנחלויות נסעה על הכביש וארעה לה תאונה. היא טענה שהתאונה התרחשה כי ילדים זרקו עליה אבנים. התושבים תהו אילו ילדים מסתובבים חופשי בחוץ בשעה כזו.

 
דיברנו עם המוקד ה"הומניטארי" של הצבא ושאלנו למה הוקמה החסימה ומתי היא תוסר. ד. מהמוקד ביררה בשבילנו והתשובה מהחטיבה היתה שהחסימה הוקמה בעקבות ידויי אבנים ושהיא תוסר כשהחטיבה תחליט. לפחות במקרה הזה הם יודעים שיש חסימה שלא כמו במקרים אחרים שנראה שיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

 
הפועלים שאנחנו פוגשות שם מספרים לנו את הסיפור הידוע של שוק העבודה הפלסטיני. רוב תושבי הכפרים האלה מחפשים עבודה באזור התעשייה ברקן. כדי לעבוד שם הם צריכים אישור עבודה שאותו לא אחת מאוד קשה להשיג. ההעסקה שלהם במפעלים שם נעשית באמצעות קבלנים פלסטינים שמנצלים את העובדים – אם המעסיק הישראלי משלם לקבלן 25 ש"ח לשעת עבודה של פועל, הפועל מקבל בפועל רק 10 שקלים. ההפרש עובר לקבלן. בגלל הקושי לקבל את אישור העבודה ומכיוון שאין אפשרויות תעסוקה אחרות, אנשים לא מתלוננים למרות שהמצב הזה אינו חוקי.

 
14:15 צומת זעטרה – אין הוראות מיוחדות. כמעט ואין מכוניות, המכוניות שמגיעות עוברות אחרי בדיקה יחסית זריזה. מפקד המחסום אומר שאין הוראות מיוחדות.

 
14:30 בית פוריכ – משמרת הבוקר ביקשה שנבדוק מה עלה בגורלו של צעיר שעוכב שם משעות הבוקר המוקדמות והחיילים אמרו שהוא יעוכב לשש שעות (ראו דו"ח משמרת בוקר). כשהגענו הוא כבר לא היה שם. המחסום כמעט וריק. נהגי המוניות אומרים לנו שהיום יש "מחסום טוב", אחרי כמה ימים של עיכובים בבדיקות במחסום – שמכוניות חיכו למעלה משלוש שעות כדי לעבור את המחסום לכיוון שכם בבוקר.  החיילים אמרו לנו שהבדיקות האיטיות בימים האחרונים הם בגלל הפיגוע ליד חברון "כדי שזה לא יקרה גם כאן ליד איתמר". לא ברור מה זה קשור לבדיקת מכוניות שנכנסות לשכם. שוב נראה שהקשיים שהצבא מערים על הפלסטינים זה עוד צורה של ענישה קולקטיבית.

 
15:00 מחסום חווארה – שקט יחסי במחסום, אין תורים עצומים. אנשים שעמדו בתור של הגברים מדווחים שלקח להם  שעה לעבור את המחסום, נשים ומבוגרים עוברים יחסית מהר ועומדים לחכות לאלה שתקועים בתור של הגברים.

 
החיילים שבודקים את המכוניות שנכנסות לשכם עוצרים רכב של הסהר האדום שמוביל תרופות. הם מוציאים בקבוקון מתוך הרכב ובודקים אותו בדקדקנות, מדברים בקשר, עושים טלפונים, מנסים להבין אם הוא "כשר" או לא. מפקד המחסום אומר לנו שיש להם התרעה מיוחדת לגבי "חומרים דו שימושיים" ברכבים הנכנסים לשכם. ככל הנראה מדובר בחיפוש אחר חומרים שעשויים לשמש גם להרכבת חומרי נפץ. אבל לחיילים במחסום אין שום דרך להבדיל בין תרופה תמימה לחומרים "דו שימושיים" בפוטנציה. כשעזבנו, שעה וחצי אחרי שעוכב, הרכב של הסהר האדום עדיין היה שם והחיילים עדיין חיכו לשיעור בפרמקולוגיה.