קלנדיה, יום ב' 7.1.08, אחה"צ

צופות: 
יעל י. רות א. אורית י. אילנה ד. (מדווחת)
07/01/2008
|
אחה"צ


14.00 – 17.30

בית הספר התעשייתי בעטרות, מחסום עטרות, ביטוניה, מחסום כביש רמות

קבענו 
פגישה עם מר ווספי ת', ממלא מקום מנהל בית הספר התעשייתי שבאזור
התעשייה עטרות. הוא ביקש את עזרתנו בעניין הגעתם של תלמידיו לבית הספר.
כרגע עליהם ללכת כשלושה קילומטרים ברגל מהכניסה היחידה לאזור התעשייה,
בעוד שיש שער כניסה צמוד לבית הספר, ליד בסיס משמר הגבול. אלא ששער זה
סגור תמיד. פנינו למר גיא א', הממונה מטעם העירייה על רווחתם של
הפלשתינאים בעלי התעודות הכחולות, המתגוררים ופועלים מחוץ לגדר. הוא אמר
לנו כי אוטובוס עומד לפעול באזור וכי התלמידים יוכלו לנסוע בו. בינתיים
דבר זה לא התרחש. הצענו למר תמימי, על פי המלצתו של גיא, לכתוב מכתב
לניסים א' מפקד מג"ב עוטף ירושלים, ולהסביר את בעיית התלמידים. העתק
מכתב זה אמור להישלח לגיא עצמו ולמנהל אזור התעשייה שאמור היה לדאוג
להפעלת האוטובוס. לדברי מר תמימי יש אוטובוס אחד בלבד המגיע לאזור ב- 7
בבוקר, המסיע רק תושבים של מערב ירושלים. בדעת מ"מ המנהל להזמין את גיא
א' לביקור בבית הספר . הוא גם סיפר לנו על תכניתו להרחיב את בית הספר
(שיש בו כרגע רק שתי שכבות) ולקלוט גם תלמידים לשנת הלימודים העשירית, דבר
שירענן את בית הספר ויאפשר גם להגיע להישגים טובים יותר. היות ויש גם
פנימייה בבית הספר, הוא מתכוון להציע לישובים בגליל לשלוח לשם תלמידים.
לשם כך הוא מבקש לעבור לתכנית הלימודים הישראלית לקראת בחינות בגרות.
רעיון זה עשוי להיתקל בקשיים שונים, בין השאר משרד החינוך הישראלי עלול
שלא להכיר במורי בית הספר בשל העובדה שמרביתם אינם בעלי ההשכלה האקדמית
הדרושה. הצענו לו ליצור קשר עם רשת אורט, העשויה להיות מעוניינת בסיפוח
בית ספר מסוג זה, אך לדבריו הניסיון של בית ספר בשייח ג'ראח השייך לרשת
אורט, אינו טוב במיוחד. לדבריו יש לו ציוד מקצועי מתוחכם במיוחד שאינו
מנוצל די הצורך. יש בבית הספר עשר כיתות לימוד, אך רק ארבע מאוישות.

רצינו
לעבור דרך מחסום קלנדיה ולהגיע למחסום ליל. שלטים חדשים במחסום הצביעו על
כך שלישראלים אסורה הנסיעה בכיוון זה. חייל שישב בג'יפ צבאי, פנה אלינו
וציין גם הוא שהנסיעה בכביש לליל אסורה, מצב חדש.

ליד
היציאה מאזור התעשייה הוקם מחסום פתע (עליו כבר דיווחנו לפני שלושה
שבועות) ותור ארוך של מכוניות שבאו מכיוון מערב השתרך שם. לא יכולנו לעצור
כי היינו מהעבר השני של הכביש, וכשחזרנו מעט יותר מאוחר, כבר לא היה תור.

נסענו
למחסום ביתוניה; שתי משאיות עמוסות נכנסו אליו, אחרי שנהגיהן ירדו להציג
ניירות, בכדי להעביר את המטען בשיטת "גב אל גבinfo-icon". חיילת במחסום ביקשה שלא
נתקרב: "זה שטח צבאי סגורinfo-icon וחוץ מזה מסוכן לעמוד פה כי מדי פעם יורים כאן".
לשאלתנו מי יורה ומניין, לא הייתה לה תשובה.

הכניסה לכלא עופר שופצה וחודשה, משאית עם אסירים נכנסה בשער.

בקור המקפיא במחסום מכיוון ביר נבאללה, על כביש רמות, לא
עמדו מכוניות כנראה שהקור מנע מהחיילים את הרצון לבדוק ביסודיות כל מכונית
שעברה. האם ההכנות לבואו של הנשיא בוש כבר גרמו למיעוט התחבורה מכיוון
רמאללה?

צפונה נסענו דרך שכונת נוסייבה ובחזרה לאורך החומה מצדה המערבי. השער ליד מחסום א-ראם היה פתוח לרווחה.